לרוב הזוגות תקופת האירוסין היא זמן של חלומות מתוקים, ריצות בין אולמות והתרגשות גדולה לקראת בניית הבית. אבל אצל אהרון ואורית וייס נלוותה לשמחה ולציפייה לעתיד גם ידיעה אחת ברורה ומפוכחת: בשל מאפיין גנטי אצל אהרון, הדרך שלהם אל ההורות עומדת לעבור בעולם מורכב של טיפולים רפואיים.
הם לא נתנו לחששות לעצור אותם. במקום לחכות הם בחרו להביט לאתגר בעיניים, לפעול יחד ולחפש את הכתובת הנכונה שתנווט איתם בדרך הזו. התחנה הראשונה שלהם, כמעט מייד אחרי שבישרו להורים הנרגשים על החתונה, הייתה מכון פוע"ה. מאז שנים היה המכון חלק בלתי נפרד מסיפור החיים שלהם.
הליווי, שהתחיל בפגישה ראשונית בירושלים ובהפניה להדסה עין כרם, נמשך ברגעי האושר של לידת שני הילדים הראשונים, והגיע לאחרונה לשיא מפתיע ומרגש במיוחד, היריון שלישי שהתחיל בדיוק כמו הקודמים, עבר מסע מטלטל והסתיים בבכי מתוק של שלישייה בריאה ושלמה.
אחרי לידת שני ילדיהם הראשונים החליטו בני הזוג לצאת בפעם השלישית לדרך המאתגרת. אלא שהפעם התעכב המסע להיריון ונדחה עוד לפני הפעולות עצמן. "פעמיים דחו אותנו בטיפולים כי הנתונים לא היו אופטימליים", משתף אהרון. "בפעם השלישית הרופאים שוב אמרו שהנתונים לא אידיאליים והמליצו לדחות. בשלב הזה, למרות ששנינו אנשים רציונליים, אמרנו שאנחנו מפסיקים לסמוך על המספרים ועוברים לסמוך רק על הקב"ה. אם הוא רוצה שזה יקרה, זה יקרה. החלטנו למרות המלצת הרופאים ללכת על הטיפול, והם קיבלו את דעתנו".
כמו בשני ההריונות הקודמים החזירו הרופאים לרחם שני עוברים כדי להגדיל את סיכויי הקליטה, בשאיפה לילד אחד או לכל היותר שניים. איש לא צפה את התפנית. "בבדיקה אחרי שבועיים גילינו שיש שלושה עוברים", נזכר אהרון. "לא ידענו שזה בכלל אפשרי רפואית, אבל התברר שאחרי ההחזרה אחד העוברים התפצל". "מה שנקרא תאומים זהים שחולקים שליה אחת", מסבירה אורית.
חיפשנו מצפן
השמחה הגדולה לוותה מייד בחרדה עמוקה, כיוון שהרופאים הבהירו שמדובר בהיריון בסיכון גבוה במיוחד. "כל הרופאים שעברנו אצלם דיברו איתנו מייד על דילול עוברים. זו מילה קשה בפני עצמה", מצטמררת אורית. "השיח היה מלא בהפחדות על סיכונים חמורים בהיריון ובלידה ועל סיבוכי פגות. התחלנו רכבת הרים ממש קשה ומלחיצה, והיינו נורא מבולבלים".
בתוך הערפל והלחץ הרפואי הבינו בני הזוג שהם זקוקים למצפן שמשלב הלכה, רפואה ונשמה. "פנינו שוב למכון פוע"ה", מספרת אורית. "דיברנו בטלפון עם הרב ידידיה לביא, והוא ביקש את תוצאות הבדיקות. בהמשך נסענו לירושלים ונפגשנו איתו ועם הרב דב פופר, מומחה המכון לגנטיקה".
בפגישה גילו בני הזוג שמאחורי הקלעים נערך דיון מעמיק במיוחד בשבילם. "הרב לביא הציג לנו סקירה רחבה וסיפר שכל רבני המכון ישבו ודנו במקרה הספציפי שלנו", מתרגשת אורית. "מכיוון שכל הבדיקות שלי היו תקינות, לא הייתה אינדיקציה רפואית מוחלטת לכאן או לכאן, וזה מה שהפך את ההתלבטות שלנו לקשה כל כך. בשורה התחתונה הם אמרו לנו: הלכתית הדילול מותר, ותעשו מה שהלב שלכם מרגיש".
לשחרר את הסטטיסטיקה
אהרון מחדד את האיזון העדין שהציגו להם הרבנים: "הם הסבירו שמהצד ההלכתי יש היתר לעשות דילול, מכיוון שהסיכונים הרפואיים אכן גבוהים, אך הם אינם גבוהים עד כדי כך שיש חובה הלכתית לעשות זאת. הם פשוט השאירו את ההחלטה בידיים שלנו, ובעצם נתנו לנו מרחב לבחור".
התשובה של רבני המכון תפסה את בני הזוג לא-מוכנים. ברגעים של פחד עמוק ואובדן עשתונות הנטייה האנושית היא לחפש גורם סמכותי שיחתוך את הספקות ויכריע. "בהתחלה פנינו לפוע"ה כי רצינו שמישהו יגיד לנו מה לעשות", מודה אורית בכנות. "הייתי בטוחה שפוע"ה יגידו משהו חד-משמעי, מותר או אסור. כשהם לא נתנו הכרעה חותכת, בהתחלה נבהלנו. קיווינו שמישהו יחליט בשבילנו".
אבל כפי שמסביר אהרון, התשובה שקיבלו מהרב לביא לא הייתה התחמקות אלא הענקת מצפן רוחני ורגשי. "הוא אמר לנו שאין פה הכרעה הלכתית יבשה והעביר את המשקל להכרעה של הרוח ושל הלב. הוא הדגיש שההחלטה צריכה להתקבל לפי הלב שלנו, ובדגש על הלב של אורית. הוא אמר: מה שתחליטו, הקב"ה ישמח בכם ויהיה לצידכם. האמירה הזו נתנה לנו ביטחון עצום שלכל אורך הדרך מה שנבחר יהיה רצון ה'".
אחרי שבועות ארוכים של התלבטויות ומחשבות עמוקות החליטו אהרון ואורית החלטה אמיצה להמשיך את ההיריון במלואו. אלא שלצד הגיבוי הרוחני ידעו במכון פוע"ה שהם זקוקים גם לגיבוי רפואי שיתאים לרוח הזו. "הרב לביא הפנה אותנו לרופא מסוים בבית החולים בילינסון שמומחה בהריונות מורכבים כאלה", מתארת אורית. "זה היה משמעותי בצורה בלתי רגילה. בניגוד לרופאים הקודמים, שהפחידו אותנו, בבילינסון פגשנו גישה אחרת. הרופא הציג את הסיכונים כפי שהרפואה מחייבת, אבל אמר: אם אתם הולכים על זה, אנחנו איתכם.
"כשנכנסנו לחדר וראינו את הקירות מלאים בתמונות של שלישיות ורביעיות, נשמנו לרווחה. אמרנו לעצמנו: טוב, אנחנו לא המשוגעים היחידים. זה היה המשך ישיר של הגישה של מכון פוע"ה, וראינו שהרב לביא פשוט ידע בדיוק לאן לכוון אותנו".
לאורך כל חודשי ההיריון שמר עימם הרב לביא על קשר רציף. "הוא יצר איתנו קשר מיוזמתו כל כמה זמן כדי לראות שהכל בסדר", מספר אהרון. "האכפתיות והמעורבות שלו הראו לנו שהתהליך שאנחנו עוברים באמת יקר לליבו".
בניגוד לכל נבואות הזעם וההפחדות הרפואיות של תחילת הדרך, ההיריון היה תקין לחלוטין עד לידתם המוקדמת של שלושת התינוקות בשבוע 29. גם הלידה הייתה רצופה בניסים, הן עם היולדת הן עם התינוקות. מכאן התחיל המסע הבא, של כמעט חודשיים בפגייה, וכיום ב"ה התינוקות גדלים ומתפתחים. הקשר החם עם המכון נחתם באופן רשמי כאשר הרב לביא הגיע להשתתף בשמחת הברית וסעודת ההודיה על הניסים.
במבט לאחור, כשהשלישייה כבר בני שנה וארבעה חודשים והבית מלא בחיים ובשמחה, אורית שלמה לחלוטין עם הדרך המיוחדת שהמכון הוביל אותם בה: "המשפט 'רחמנא ליבא בעי' הלך איתנו לכל אורך הדרך ונתן לנו כוח להקשיב לעצמנו", היא אומרת.
"זה לגמרי מוכיח שמכון פוע"ה הוא הרבה מעבר להלכה יבשה", מוסיף אהרון. "היה ברור מהרגע הראשון שיש כאן מקום עצום לרגש ולכל מה שמסביב, והם פשוט היו שם איתנו בהכול". מתוך החוויה המטלטלת והמצמיחה שעברו בפגייה נולד בבית משפחת וייס גם מיזם חסד קטן ומרגש. "צברנו המון בגדי פגים בתקופה הזו", מחייכת אורית, "אז פתחנו גמ"ח לבגדי פגים, ואנחנו שמחים להעביר את הטוב הזה הלאה לזוגות הבאים. מוזמנים ליצור קשר בטלפון 054-3992420".
מצפן בין העולמות
את הצד השני של הסיפור המופלא הזה מספק הרב ידידיה לביא, המשמש זה תשע שנים רב משיב ומלווה במכון פוע"ה. לו, כמו לשאר רבני המכון, הפעילות היום-יומית נעה תמיד בצומת הרגיש והעדין שבין עולם הרפואה המודרני לעולם ההלכה. "התפקיד שלנו מורכב מכמה שכבות עמוקות", הוא מסביר. "מכוח ההיכרות העמוק של המכון עם עולם הרפואה בתחומים שאנחנו עסוקים בהם, אנחנו יכולים להעניק לזוגות הכוונה רחבה שהיא הרבה מעבר לפסיקה יבשה.
"אנשים מגיעים אלינו כשהם אובדי עצות", הוא מתאר. "אנחנו כאן כדי להסביר להם לקראת אילו טיפולים הם הולכים, מה כדאי לעשות במצבם ולאילו רופאים מומחים כדאי לפנות. לא-פעם אנחנו פשוט יושבים ומתווכים להם בשפה פשוטה ומובנת את מה שאמרו להם הרופאים בחדר הטיפולים המלחיץ. אבל מעבר להסברים המהות היא ללכת עם האנשים, להיות איתם ממש במקום המורכב שהם נמצאים בו. מדובר בשאלות בנפש ובקשיים גדולים, שברוך ה' יש בסופם הרבה אור, אבל הדרך אליו דורשת משענת. אנחנו מביאים אל החדר את הניסיון המצטבר של המכון לאורך יותר משלושים שנה".
עם זאת הרב לביא מבקש להבהיר נקודה עקרונית: "אנחנו תמיד מדגישים שבכל נקודה שצריכה אחריות רפואית – זהו אינו תפקידנו. אך ורק הרופאים בשטח מקבלים עליהם אחריות מקצועית לנושאים הרפואיים – פוריות, הריונות מורכבים וגנטיקה". במקרה של משפחת וייס הונח האתגר על שולחן המכון עוד משלב מוקדם מאוד בשל אילוץ גנטי, שהוביל אותם להליך של הפריה חוץ-גופית בשילוב PGD (אבחון גנטי טרום-השרשה). "ברמה ההלכתית ודאי שכך נכון וצריך לנהוג.
"כשזוג מגיע להתייעץ איתנו לגבי נשאות גנטית כזו או אחרת, זו בדיוק ההכוונה שאנחנו נותנים במכון: חובה עלינו לוודא שהדור הבא בעזרת ה' יהיו אנשים בריאים. כשם שאסור לאדם להזיק לחברו, הוא בוודאי מחויב שלא לגרום לכך שייוולד לו ילד שאינו בריא. חובה על האדם לעשות כל מה שהוא יכול במסגרת הרפואה וההלכה כדי למנוע העברה של מחלות מורכבות".
הסיבוך הייחודי שנוצר בהמשך הדרך, עם התפצלות העובר והפיכת ההיריון לשלישייה בעלת שליה משותפת, הוליד דרמה הלכתית ורפואית מהמעלה הראשונה. במכון פוע"ה רגילים שבמצבים רגישים כאלו לא מסתפקים בייעוץ טלפוני, אלא מזמינים את בני הזוג לפגישה אישית, פנים אל פנים. במקביל להפנייתם לצוות המקצועי בבית החולים בילינסון המתמחה בהריונות מסוג זה ישבו רבני המכון לדיון מעמיק וממושך.
"ישבנו כל רבני המכון ודנו ארוכות במקרה הספציפי הזה", משתף הרב לביא בניתוח הסוגיה. "עיינו שוב ושוב בעניינים ההלכתיים המורכבים שעולים פה עם הרב דב פופר, שהוא גם רב במכון פוע"ה וגם יועץ גנטי בהדסה עין כרם. המסקנה ההלכתית שלנו בנסיבות אלו הייתה שעומדות בפני בני הזוג שתי דרכים לגיטימיות ומותרות לחלוטין מבחינת ההלכה: מותר לעשות הפחתת עוברים, אך מותר גם לבחור להמשיך את ההיריון כפי שהוא".
"כשזוג מגיע להתייעץ איתנו לגבי נשאות גנטית כזו או אחרת, זו בדיוק ההכוונה שאנחנו נותנים במכון: חובה עלינו לוודא שהדור הבא בעזרת ה' יהיו אנשים בריאים. כשם שאסור לאדם להזיק לחברו, הוא בוודאי מחויב שלא לגרום לכך שייוולד לו ילד שאינו בריא. חובה על האדם לעשות כל מה שהוא יכול במסגרת הרפואה וההלכה כדי למנוע העברה של מחלות מורכבות".
הרב לביא מרחיב על השיקולים ההלכתיים שמאחורי ההחלטה הדרמטית: "הפוסקים דנים בהריונות מהסוג הזה דרך הסוגיה של רודף – כאשר עובר אחד מסכן את חבריו ואת ההיריון כולו בשל הסיכון ללידה מוקדמת או מעבר דם בשליה המשותפת. מתוך כך דנים הפוסקים באפשרות של הצלת ההיריון באמצעות הפחתה. מדובר באריכות גדולה בפוסקים מכמה וכמה סוגיות. ואולם רמת הסיכון הרפואי פה היא כזו שמותר לנו על פי ההלכה להסתכן בה. לכן לא קבענו להם הכרעה חד-משמעית. אמרנו להם שההלכה מאפשרת את שני הדברים, ובסופו של דבר ההכרעה עוברת לרוח, למערך השיקולים של בני הזוג ולמה שהלב שלהם מרגיש. בסיטואציות כאלו הדרך שבה הדברים נאמרים והמילים שמשתמשים בהן חיוניות כדי שהתוכן יתיישב על ליבם של האנשים".
משנבחרה הדרך להמשיך ליווה המכון את המשפחה צעד אחר צעד, מתוך דאגה ואכפתיות עמוקה, גם ברגעים הקשים של המצוקה הרפואית שנוצרה בסוף השליש השני ובלידה המורכבת. הרב לביא שמר על קשר רציף ודחף בשלומם מיוזמתו לאורך הדרך.
"בסייעתא דשמיא עצומה, אחרי הסיכון הגדול והשהות המאתגרת בפגייה, הילדים גדלו והתפתחו בטוב והאם החלימה", מתאר הרב לביא בהתרגשות. "כששמעתי שבזמן שהם גילו שיש להם שלישייה אהרון בכלל היה בשירות מילואים, הבנתי שוב אילו כוחות יש לזוג הזה. הם פשוט גיבורים גדולים, ואנחנו שואבים מהם השראה עצומה. מבחינתנו הזכות הגדולה היא לא רק לענות על שאלה אלא להיות עוגן יציב ומכוון – רפואית, הלכתית ונפשית – ולראות בסופו של דבר את החיים מנצחים".
הרב מנחם בורשטין, מייסד מכון פוע"ה והעומד בראשו: "סיפורה המרגש של משפחת וייס מוכיח שמכון פוע"ה הוא עוגן מקצועי רפואי הלכתי ונפשי, המעניק לזוגות אומץ, חיבוק ומצפן להתקדמות ולהצלחה במסע שלהם.
"בכל שנה יותר מ-8,000 זוגות מקבלים אצלנו מענה הכולל ייעוץ, הכוונה וליווי ללא עלות. כדי שנמשיך לבנות בתים בריאים אנו זקוקים לכם. בימי ההתרמה (ב'–ד', כ"ג–כ"ד בתמוז, 6–8.7 למניינם), פתחו את הלב והיו שותפים איתנו בהבאת חיים חדשים לעולם!"
בשיתוף מכון פוע"ה
