מצילים את חלוקת הבירה

זו השכונה החדשה שתמנע את חלוקת ירושלים: הוועדה המחוזית בירושלים צפויה לאשר השבוע בניית שכונת עטרות (9,000 דירות) בשטח שדה התעופה הנטוש. התוכנית נחשבת למכה אסטרטגית לחלום הפלשתיני, קוטעת את רצף הבנייה של האויב ומחזקת מאוד את הדמוגרפיה היהודית בבירה. הפרויקט, שעבר התנגדות פוליטית קודמת, מגן גם על צירי תנועה קריטיים ומתמודד עם האתגרים הביטחוניים שמציבים קלנדיה וכפר עקב.

9,000 יחידות דיור ייבנו במקום האסטרטגי
ויחסמו את חלום המדינה הפלשתינית.

ניסיונות חסימה

אנו חושפים כאן בפרסום ראשון את מעורבותם של אהוד אולמרט ותמר זנדברג בניסיון לעכב ולבטל את הקמת שכונת הענק עטרות, שתשנה את פני הבירה: 9,000 יחידות דיור ייבנו במקום האסטרטגי ויחסמו את חלום המדינה הפלשתינית.

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של ירושלים מאשרת הקמת שכונה יהודית חדשה בצפון העיר. שכונת עטרות תיבנה בשטח שבו נמצא היום שדה התעופה הנטוש של עטרות. לתוכנית מאפיינים המזכירים את הבנייה בשטח האסטרטגי E1, שפרסמנו עליה כאן לפני כמה חודשים, מבחינת ההשלכות שלה על החלום המדינה פלשתינית הודות לקטיעת רצף הבנייה של האויב וניתוק העיר רמאללה מהשכונות הערביות בצפון ירושלים.

במלחמת העצמאות נפל כל אזור עטרות לידי האויב, ומאז חזרתו לידיים ישראליות במלחמת ששת
הימים היו תוכניות רבות ליישום בשטח, אך הן לא צלחו. החלום הציוני היה בעיקר לבנות שם שכונה
שתשמור על השטח.

שדה התעופה נמצא היום על אדמות יהודיות שהקימו בהן הבריטים את שדה התעופה, ששימש לאחר מכן גם את הירדנים. מה שמנע את השימוש בשדה כאשר עבר לידיים ישראליות היה הבנייה הבלתי חוקית של עשרות רבי קומות שנבנו במחנות הטרור הסמוכים וכמעט מנעו גם את בניית השכונה הזו.
במלחמת העצמאות נפל כל אזור עטרות לידי האויב, ומאז חזרתו לידיים ישראליות במלחמת ששת הימים היו תוכניות רבות ליישום בשטח, אך הן לא צלחו. החלום הציוני היה בעיקר לבנות שם שכונה שתשמור על השטח.
התוכנית נחשבת למהפכנית גם מכיוון שהיא מספקת לירושלים אלפי יחידות דיור חשובות שישפיעו על הדמוגרפיה של העיר, שאין לה הרבה עתודות קרקע רבות שהיא יכולה להתרחב אליהן. זו גם הסיבה שבשנים האחרונות כמעט לא היו בעיר פרויקטים חדשים בקרקעות כאלה אלא בעיקר
התחדשות עירונית.
כמו כן הפרויקט מגן על ציר התנועה שבין שדרות בגין לכביש 45 ולתוכניות רשת הכבישים שעתידים לחבר את יהודה ושומרון לירושלים ולמרכז. זהו מיזם ההתיישבות הגדול ביותר שייבנה במכה אחת מאז מלחמת השחרור: השכונה הכי גדולה בירושלים היא רמות, ובה כ-55,000 תושבים, ואילו כאן
מדברים על הגעה ל-67,000 תושבים.

אם כן, למהלך תהיה השפעה דמוגרפית חד-משמעית, והוא יקבע את אופייה היהודי של בירת ישראל (שירד בשנים האחרונות מ-72% לסביבות ה-60%) לשנים ארוכות קדימה.

מקלות בגלגלים

בתחקיר שערכתי לעולם קטן על רקע אישור התוכנית הזו, שעמדה לאחרונה גם בלב תוכנית טראמפ כאזור שצפוי להיות מרכז תיירות במדינה הפלשתינית, גיליתי דבר מדהים: בשל החשיבות האסטרטגית המובהקת של האזור נראה שבכל פעם שהייתה הזדמנות לפוליטיקאי מהשמאל לטרפד את המהלך, הוא קפץ על ההזדמנות בשתי ידיים. האחרונה שעשתה את זה, על פי מקור המעורה בפרטים, היא תמר זנדברג, כששימשה השרה הממונה על איכות הסביבה, תפקיד שקיבלה בממשלתו של נפתלי בנט לאחר שמונה לראש ממשלה והונה את קהל בוחריו. בכל תוכנית כזו יש הליך אפור לכאורה שבו המשרדים הרלוונטיים מאשרים את התוכנית. למשל, משרד התחבורה מאשר את בטיחות הכבישים, ומשרד הפנים מאשר את הקמת תחנות משטרה. ואולם על פי הגורם, כאשר נדרש משרדה של זנדברג להציג את עמדתו בעניין, הוא עיכב את אנשי הוועדה בטענות משונות, ובסופו של דבר המליץ שלא לאשר את הבנייה בשל רמת זיהום אוויר גבוהה באזור (בשכונה הערבית הסמוכה, אל-מסרי, אושרו אז רבי קומות. באופן מפתיע, ענני האוויר המזוהם כאילו התפזרו להם).

למה?

מדוע ניסתה זנדברג לעכב את הבנייה? אולי נלמד על כך ממי שהיה ראש עיריית ירושלים וראש הממשלה אהוד אולמרט. ד', לשעבר בכיר במחלקת התכנון של העיר ירושלים, סיפר לי שבעת כהונתו של אולמרט במשרד התעשייה, סמוך לכהונתו בראשות העירייה, התגלגלה לפתחו התוכנית על ידי המהנדס הראשי של עיריית ירושלים, שהיה איש אמונו של אולמרט וראה בו גורם מוסמך להמליץ בשבילו על פעולות בעירייה. לדבריו, אולמרט הורה לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים
שלא לקדם את התוכנית, ואף ציין: מדובר בשטח שעתיד להיות חלק מהמדינה הפלשתינית. מבחינתי הוא כבר שייך לפלשתינים, ולכן אין לנו רשות לעשות בו שום דבר שעלול לחבל בתוכנית שתי המדינות. מאחר שהשכונה החדשה תיבנה באזור שנחשב מורכב מאוד מבחינה ביטחונית, בשל בניית רבי קומות לא חוקיים במחנות הטרור קלנדיה וכפר עקב, ששולטים על המרחב, תוכננו המבנים בשכונה החדשה כך שהחלונות ומבני המגורים לא יהיו בצד שחשוף לפגיעה מאותם בניינים, אף על פי
שחלקם נחשבים לשכונות בעיר ירושלים ונמצאים בצידה הישראלי של גדר ההפרדה.