שמיטה.
כמו שבת, אבל בשנים.
כמו שבת של היחיד, אבל אצל העם. אצל הכלל.
כך מסביר הרב קוק זצ"ל:
כמו שכל יהודי צריך לעצור את הפעילות שלו פעם בכמה ימים ולהיזכר מי הוא, מה חשוב לו באמת ובשביל מה בעצם כל הטירחה,
כך עם ישראל עוצר אחת לשבע שנים, משבית את כל המערכת הכלכלית (שוו בנפשכם!), ונזכר.
זה מרים לנו את המבט אל המשך הדרך שאנחנו צועדים במאה השנה האחרונות את הצעדים הראשונים מתוכה:
החידוש העצום של קומת הקודש הלאומית.
עם שהמערכות שלו מתנהלות מתוך תורה,
מתוך קדושה וטהרה,
מתוך קרבת ה'.
עם זה הרי סדר גודל אחר לגמרי של עוצמות,
של השפעה תרבותית,
של נצח.
עם זה גם האינסטינקטים הכי עמוקים שלנו,
רבדים תת מודעים בעומק הנשמה של כל אחד מאיתנו,
אלה שבאים לידי ביטוי באחדות המופלאה שבתחילת כל מלחמה,
במסירות הנפש,
בשייכות שלנו לעם ישראל, לכנסת ישראל.
ביום ירושלים הציבור שלנו זוכה להרים את הדגל הזה,
להיות שליח וחלוץ של כל האומה ולרקוד עם דגלים בירושלים.
לרקוד את ההבנה שיום העצמאות הוא רק קומה אחת ראשונה,
ושעוד נגיע ל'כל יושביה עליה', לשמיטה ויובל מדאורייתא בכל תוקף קדושתם.
שבת שלום ומבורך!