יש בתורה מעט מאוד התייחסויות לחינוך ילדים. נכון שמסיפורי האבות והאימהות אפשר ללמוד המון, אבל כציווי, מלבד האמירה של "ושיננתם לבניך", אין הוראה לגבי הדרך המומלצת לחינוך ילדים. ואולי זו הסיבה שחז"ל מעמיסים משנה חינוכית על המילים הראשונות לפרשתנו: "אמור אל הכהנים ואמרת אליהם – להזהיר גדולים על הקטנים". מדוע פעמיים אמירה? אמור לכוהנים שיאמרו לבניהם את הציוויים שייכתבו להלן.
הילד שהרים חמורים לראש הגג
נדמה שללא ל"ג בעומר לא יכולנו להבין את תורת הסוד הזו, תורת חינוך הילדים. לרבי שמעון בר יוחאי יש ילד שמתנהג בבריונות: "רבי אלעזר, עלו חמרים לעירו לקנות תבואה. ראו אותו יושב לפני התנור, אמו מביאה והוא אוכל, אמו מביאה והוא אוכל, עד שגמר כל הכיכרות". לא מדובר בימי חופשה. החמרים עולים לעיר לסחורה, אבל הילד הזה, אלעזר, יושב ליד התנור של אימו, אינו הולך ללמוד ואינו מפסיק לאכול.
"אמרו: וי! נחש רע שורה במעיו של זה! שמע קולם, מה עשה? לקח חמוריהם והעלם לראש הגג. הלכו ואמרו לאביו. אמר להם: אולי אמרתם לו דבר רע? סיפרו לו המעשה. אמר להם: שמא משלכם הוא אוכל?! וההוא שברא אותו, ברא לו מזונו! אף על פי כן לכו ואמרו לו בשמי והוא יוריד לכם. הלכו ואמרו לו, והנס האחרון גדול מן הראשון: שכשהעלם (את החמורים) לגג, העלם אחד אחד וכשהורידם, הוריד שניים שניים" (פסיקתא דרב כהנא, בשלח).
העובדה שהתבריינו כלפיך אינה מתירה לך להיות בריון
זה החינוך לפי הזוהר. כך "מזהירים גדולים על הקטנים". שימו לב. לילד יש מה שהיינו מכנים היום "הפרעת אכילה". לא האם העמלה ולא האב, ש"משלו הוא אוכל", מעירים לו על כך. הם יזהירו את ה"גדולים", אנשים שמתבריינים כלפי הבן: וכי משלכם הוא אוכל? הוא התנהג כך מפני שנהגתם כלפיו בבריונות! ואז הוא שולח את האזהרה החמורה לבנו: "אלעזר, העובדה שהתבריינו כלפיך אינה מתירה לך להיות בריון!"
הזוהר הוא השביל הזהיר שבין אזהרת האחרים שלא לפגוע ובין האיסור החמור לנהוג היתר בעצמך כשנסיבות חייך אינן פשוטות. מה קורה בסוף הסיפור? כאן נמצא הזוהר האמיתי: לבן ה"בריון", שמסוגל להרים בכעסו חמור לגג, יש כוח כפול, להרים שני חמורים, כשהוא בא לתקן את הרע שעולל.
ל"ג בעומר הוא יום תיקון התלמידים והמחנכים
לא בכדי הילדים חווים את טקס החניכה הנהוג בהר מירון, החלאקה. ביום ל"ג בעומר רבי עקיבא פותח כיתה חדשה, קטנה אומנם, אבל בעלת כוח תיקון כפול, לאחר שהכיתה הקודמת שהייתה לו לא ידעה להתנהג כחברה מתוקנת. ל"ג בעומר הוא יום תיקון התלמידים, הנערים, ובעיקר תיקון המחנכים עצמם. לא מגינים על הילד בכל סיטואציה, לא מגנים את הילד בכל סיטואציה. זה משעול צר כמעלות בית מירון, דרך שצריך לנהוג בה בזוהר ובזהירות.
טקס החלאקה הוא טקס זוהר: "חלקה – חלק ה'", מסבירים חסידים. אתה הופך עכשיו, ילד, לחלק מעם מופלא! ותיזהר. אל תלך להתנהגויות קצה הגם שיש לך כוח לעשות כך. קצה בעברית הוא פאה. הפאה, מסביר הרש"ר הירש, באה להבדיל בין המוח האחורי, היצרים המתפרצים, ובין המוח הקדמי, האיפוק המוסרי. חינוך הוא אש זוהרת: המון אור, והיזהרו בגחלתן של בריות, שלא תיכוו. וזוהי כל תורת החינוך הזוהרת על רגל אחת.
