הבוקר (שני) נרשמה דרמה סביב בחינות ההסמכה לרבנות, כאשר הרבנית שרה סגל-כץ הודיעה כי לא תיגש לבחינה המדוברת. הסיבה לצעד המפתיע היא החלטת הרבנות להפריד את מיקומי הבחינה בין גברים לנשים. סגל-כץ, שהייתה אחת העותרות המרכזיות לבג"ץ, הסבירה כי מדובר בפגיעה בערך השוויון וקבעה כי "נפרד אינו שווה".
בזמן שסגל-כץ בחרה במחאה, שלוש נשים אחרות – יערה וידמן סמואל, רות עגיב ורחל צבאן – כן הגיעו להיבחן במשרד לשירותי דת בירושלים. עם זאת, הדרך לא הייתה חלקה והן נאלצו להמתין קרוב לארבע שעות לקבלת טפסי הבחינה, במה שהוגדר על ידי הרבנות כ"תקלה טכנית". בסופו של דבר, מי שישב והשגיח על הבחינה שלהן היה לא אחר מאשר הרב הראשי, הרב קלמן בר.
בין לימוד תורה למאבק חברתי
ההחלטה של סגל-כץ להחרים את המבחן בגלל ההפרדה המגדרית מעוררת שאלות בקרב הציבור הדתי-לאומי. בעוד המאבק הוצג בתחילה כרצון כנה של נשים להעמיק בתורה ולקבל הכרה על ידיעותיהן ההלכתיות, נראה כי עבור חלק מהמעורבות, הערכים הליברליים ו"עקרון השוויון" קודמים לעצם הבחינה וההסמכה התורנית.
הסיפור הזה לא התחיל הבוקר. מדובר במאבק משפטי שנמשך שנים, מאז הוגשה העתירה בשנת 2019 על ידי ארגוני "עתים", "קולך" ומרכז רקמן. ביולי 2025 פסק המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, כי הרבנות חייבת לאפשר לנשים להיבחן. סולברג קבע כי חסימת נשים היא "הפליה אסורה", אך הבהיר כי לא מדובר בהסמכה לרבנות עיר אלא בהכרה לצורכי שכר ודירוג אקדמי.
ההשלכות הכלכליות וההתנגדות החרדית
חשוב לדעת שמתחת לפני השטח קיימת משמעות כלכלית אדירה. מאז 2016, מבחני הרבנות נחשבים כשווי ערך לתארים אקדמיים בשירות המדינה. עמידה בבחינות יכולה להקנות גמולי השתלמות משמעותיים למורות ולעובדות מדינה, בדומה לגברים הלומדים בישיבות, מה שהפך את המאבק לכלכלי לא פחות מאשר דתי.
מנגד, בעולם החרדי הרוחות סוערות. יו"ר דגל התורה, ח"כ משה גפני, תקף בחריפות את המהלך וקרא להפר את פסיקת בג"ץ: "יש לפעול על פי דין תורה ואסור לקיים פסיקות של בית המשפט שהן בניגוד להלכה". למרות זאת, הייעוץ המשפטי של הרבנות הורה לקיים את המבחנים, תוך ניסיון לשמור על הסדר באמצעות הפרדה מגדרית.
