תעצמו לרגע את העיניים ותחשבו על הלוחם שלנו בלב חאן יונס, בסבך הלבנוני או באיראן. הוא לא שם רק בגלל פקודה כזו או אחרת; הוא שם כי הוא חלק משרשרת דורות, כי הוא מגן על הבית, וכי הוא מאמין בצדקת הדרך. עיינו בדברי הפרידה של הלוחמים. בבהירות הדרך העולה מהם, בהבנה שלהם כי הם חלק מסיפור גדול וכי הם בניה של אומה מפוארת. אבל כשמסתכלים על המסמך הרשמי שאמור להגדיר את הערכים שלהם – "רוח צה"ל" – מגלים פער מטלטל. בעוד שהלוחם בשטח פועל מתוך שליחות וגבורה יהודית, המסמך הרשמי מדבר בשפה רזה של צמצום נזקים וריסון, של קרירות אקדמאית אוניברסלית . מסמך גנרי שיכול לשרת כל צבא מקרי בעולם. ואפילו בצבא כזה הוא יגרום לרפיון צבאי. מסמך שלא מספר את הסיפור הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית של עם הנצח. מלחמת 'התקומה' שהחלה בשמחת תורה תשפ"ד, הוכיחה לנו מעל לכל ספק: המלחמה על הרוח היא לא דיון תיאורטי – היא שאלת החיים והמוות של הניצחון שלנו .וכשמדברים על רוח. יש מקור אחד שממנו אפשר לינוק ולנסח את הרוח הגדולה. מקורות התורה.
המלחמה כזכות, לא כנטל
השאלות העולות מעולם הערכים של מסמך 'רוח צה"ל' העכשווי הן פשוטות אך נוקבות: האם המלחמה היא "רע הכרחי" שאנחנו נגררים אליו בלית ברירה? האם הפעלת כוח בעת מלחמה מחייבת את הקריטריונים המחמירים של הפעלת הכוח בשדה האזרחי? מהן העילות הלגיטימיות של היציאה למלחמה? האם במרכז המלחמה עומד הקיום הלאומי או קיומו של היחיד? האם ערכים של עם ישראל ארץ ישראל וניצחון הם ערכים מכוננים בצבאה של מדינת ישראל?
במשך שנים הורגלנו לחשוב במונחים שהמלחמה היא מלאכה שחורה – גישה שמובילה באופן ישיר לניסיון מתמיד לרסן את הלוחם ולעצור אותו, מתוך פחד מהשחתה מוסרית.
אולם מקורות התורה מלמדים אותנו גישה אחרת. מרעננת. המלחמה היא מצווה, היא שליחות אלוקית, היא הדרך שלנו לתקן עולם. היא הדרך להכרית את הרע. הספר "משיב הרוח לצה"ל – חלופה יהודית למסמך רוח צה"ל" מבקש לנסח את רוח המלחמה מתוך מקורות התורה. לתת מילים לרוח הגדולה של הלוחמים. לדלות מתוך מקורות התורה את המושגים המדויקים. במקום מסמך שמטרתו להגביל את הלוחם, אנחנו זקוקים למסמך מוטיבציה – כזה שיזכיר לכל חייל שהוא ממשיך את דרכם של דוד המלך והמכבים, ושהוא נלחם בשם ה' ובשם עם ישראל כולו.
ארבעת העמודים של מוסר הלחימה היהודי
כדי לבנות את הקומה המוסרית הזו, הספר מציג ארבעה עקרונות עומק שמשנים את כל מה שחשבנו על אתיקה צבאית:
- מלחמה להשגת יעדים לאומיים : בניגוד לתפיסה המערבית העכשווית שרואה במלחמה רק "הגנה עצמית", התורה מלמדת שמלחמה היא כלי לגיטימי למימוש יעדי האומה. זה כולל את ריבונותנו על הארץ, החלת קדושת ישראל, ואפילו הבטחת חוסן כלכלי. המלחמה ממוקדת ביעד, ודווקא המיקוד הזה הופך אותה למוסרית ומדויקת יותר.
- המאבק בין הטוב לרע: אנחנו לא נלחמים ב"טרור" מופשט, אלא ברשעה. התפיסה היהודית מזהה את אויבי ישראל כנציגי הרוע בעולם. לכן, מטרת המלחמה היא לא רק "שקט", אלא הכרתת הרשעה. הניצחון הוא הערך העליון, כי הוא מסמן את התגברות הטוב על הרע.
- דין ציבור מול דין יחיד: הטעות הגדולה ביותר של 'רוח צה"ל' הנוכחי היא הניסיון לשפוט מלחמה בכלים של "דין פלילי" של יחידים. מלחמה היא עימות בין קולקטיבים, בין אומה לאומה. כשאנחנו מבינים שהישות הפועלת היא הציבור, אנחנו מקבלים את הלגיטימציה המוסרית להפעיל כוח ולהסתכן למען הכלל, מבלי להרגיש "רוצחים" חלילה, אלא שליחי מצווה.
- מצוות כיבוש הארץ : ארץ ישראל היא לא רק מקלט בטוח, היא הייעוד שלנו. המלחמה היא האמצעי לטהר את הארץ וליישבה, וערך זה חייב להיות בסיס בלתי נפרד מרוח הלחימה של צה"ל.
להחזיר את האמונה לצה"ל
הספר 'משיב הרוח לצה"ל' לא עוצר בתיאוריה. הוא מציע נוסח חלופי ומלא ל'רוח צה"ל". מסמך שכולל מושגים שהיו חסרים לנו כל כך: ארץ ישראל, עם ישראל, ניצחון, המלחמה כמעשה קולקטיבי. במקום שהחייל ירגיש שהוא פועל בחלל ערכי ריק, הוא מגלה שערכי צה"ל יונקים ישירות מהמורשת היהודית המפוארת שלנו.
גם הסוגיות הרגישות ביותר, כמו הפגיעה בבלתי מעורבים, מקבלות זווית יהודית מאוזנת: שמירה על חיי "נקיים" היא ערך של קידוש ה', אך היא לעולם לא תבוא על חשבון מטרות המלחמה או ביטחון חיילינו.
המלחמה על הזהות של צה"ל היא המלחמה על העתיד שלנו. אנחנו מזמינים אתכם לצלול אל המאמרים הללו, לעיין בחלופה היהודית, לא כחוקרים מהצד, אלא כמי ששותפים לבניית הקומה הבאה של הגבורה הישראלית. הגיע הזמן שרוח צה"ל תשקף את רוחו של העם המדהים הזה, הנלחם בהווה ויונק את כוחו מהנצח.
בואו נשיב את הרוח לצה"ל.
מחר (שני) יתקיים כנס השקה לספר "משיב הרוח לצה"ל". הכנס ישודר בשידור חי באתר.
