סמי שטייגמן הוא אחד מניצולי השואה המוכרים והפעילים בניו יורק, אבל ביומיום הוא נאלץ להתמודד עם מציאות כואבת ומורכבת. סמי מתקיים מקצבה חודשית של 1,649 דולר בלבד, סכום שלא מאפשר לו לעמוד במחירי השכירות המאמירים של רובע הארלם, שבו הוא מתגורר מאז שנות ה-80. כיום הוא גר בבניין ישן ללא מעלית, ונאלץ לטפס מדי יום במדרגות לקומה השנייה- משימה שהופכת לבלתי אפשרית עבורו.
הסיפור הופך למקומם במיוחד כשמסתכלים על ראש העיר, זוהראן ממדאני. בעל עמדות פרוגרסיביות והאנטי – ישראליות, שבנה את הקריירה שלו על הבטחות להוזלת הדיור ומאבק בטייקונים. סמי מספר כי פנה ללשכתו של ממדאני ואף נקבעה לו פגישה אישית בארבע עיניים, אבל כשהגיע מועד הפגישה, ממדאני פשוט לא הופיע ואפילו לא טרח להודיע על כך.
"הוא טען שדיור בר-השגה הוא סיבת הקיום הפוליטית שלו", אמר סמי בציניות בראיון לרשת פוקס ניוז, "אבל כשמדובר באדם אמיתי שזקוק לעזרה, הוא נעלם. זה פוליטיקאי טיפוסי – מבטיח ולא מקיים". הביקורת על ממדאני מחריפה לאור העובדה שהוא מזוהה עם הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית ועסוק רבות בהצהרות פוליטיות רחוקות, בעוד שתושבי הרובע שלו נשכחים מאחור.
בין ניסויים רפואיים למדרגות בהארלם
סמי נולד בשנת 1939 ברומניה, ובתור פעוט בן שנתיים גורש למחנה עבודה נאצי. בגלל גילו הצעיר, הוא שימש כ"שפן ניסיונות" לניסויים רפואיים אכזריים במשך שלוש שנים, עד לשחרור המחנה. "אני סובל מכאבים בכל שנייה ושנייה בגוף שלי בגלל מה שעשו לי שם", שיתף סמי בכאב, "אבל למדתי לחיות עם זה. עכשיו, בגיל 86, הבעיה היא המדרגות והמרחק מהתחבורה הציבורית".
מצבו הפיזי של סמי מחמיר, אך הוא מסרב לעבור לבית אבות, אותו הוא מגדיר כ"מקום שבו מפסיקים לחיות". הוא זקוק נואשות לדירה בקומת קרקע או בבניין עם מעלית במחיר שפוי- משימה כמעט בלתי אפשרית בניו יורק, שבה דירת חדר ממוצעת עולה כיום כ-6,000 דולר בחודש. הפער הכלכלי של סמי עומד על כ-2,200 דולר בכל חודש, סכום שמפריד בינו לבין ביטחון בסיסי בזקנתו.
הקהילה היהודית לא משאירה אותו לבד
בעוד המערכת הפוליטית המקומית מפנה גב, הקהילה היהודית בארצות הברית החליטה לקחת אחריות ולהראות מהי ערבות הדדית. ארגון "שיקגו ג'ואיש אליאנס" השיק את יוזמת "פרויקט אהבה", שמטרתה לגייס 132,000 דולר כדי לכסות את הוצאות הדיור של סמי לחמש השנים הקרובות. עד כה גויסו כ-18,000 דולר מתורמים פרטיים שנחשפו לסיפור המרגש.
עבור סמי, היכולת להישאר במנהטן היא עניין של חיים ומוות. הוא מתנדב מדי יום על נושאת המטוסים "אינטרפיד" העוגנת בנמל, ומשם הוא ממשיך להרצות בפני תלמידים על לקחי השואה. "זו הסיבה שלי לחיות", הוא אומר כשהוא לבוש במדי המתנדב שלו ומצדיע למצלמה. "בלי היכולת לצאת מהבית ולפגוש אנשים, אין לי בשביל מה לקום בבוקר".
