בליל הסדר אנו נפגשים עם הלל ייחודי, השונה בתכונותיו מכל הלל אחר שאנו אומרים במהלך השנה. הבנת מהותו של הלל זה שופכת אור על המבנה המיוחד של ההגדה ועל החובה המוטלת עלינו בלילה זה. במשנה מבואר שבזמן אכילת הפסח היו אומרים הלל, והלל זה שונה מהותית מההלל הרגיל הנאמר בראשי חודשים ובמועדים.
שירה חיה ולא רק עדות
רב האי גאון מסביר שאין אנו קוראים את ההלל הזה בתורת "קריאה", כלומר כעדות על נס שאירע בעבר, אלא בתורת "אומר שירה". בעוד שהלל רגיל הוא מצווה מדברי סופרים, הלל של ליל הסדר מבטא הודאה ספונטנית על נס המתרחש כעת.
לאור העיקרון שהלל זה הוא שירה על נס עכשווי, מיושבות כמה תמיהות מרכזיות:
- אמירה בלילה: אף שבדרך כלל הלל נאמר רק ביום, בליל הסדר אומרים הלל גם בלילה. השפת אמת (פסח תרמ"ד) מוסיף שעל לילה זה נאמר "לילה כיום יאיר", ולכן דינו כיום. אולם לפי ההסבר שכתבנו, בדרך כלל הלל הוא עדות, ולכן אינו נאמר בלילה. בליל הסדר ההלל הוא שירה והודאה עכשווית, ולכן יכול להיאמר בלילה.
- אמירה בישיבה: בניגוד להלל רגיל, הנאמר בעמידה מדין עדות, בליל הסדר אומרים אותו בישיבה. שבולי הלקט (סימן קעג) מביא לכך כמה טעמים: כדי שלא להטריח את המסובים, כדי שלא תיטרף דעתם והכוס תיפול מידם, ובעיקר משום שדרך ליל זה היא דרך חירות והסיבה. אולם לפי ההסבר שראינו התשובה פשוטה: אין כאן עדות אלא שירה, ולכן ניתן לאומרה בישיבה.
- חוסר ברכה: אנו נוהגים כשיטת הרא"ש והרי"ץ גיאות שאין מברכים על הלל זה. לאור הדברים שביארנו, העובדה שאין מברכים על הלל זה אינה נובעת מפחיתותו אלא מעליונותו! תקנת הלל היא עדות על ניסי העבר. על כך תיקנו חכמים הלל, ועל תקנה זו צריך לברך. הלל בליל הסדר איננו נובע מתקנה זו. כאן מדובר על שירה ספונטנית, על הודאה עכשווית! אין זה חלק ממסגרת פורמלית של תפילה שנתקנה עליה ברכה, אלא שירה והודאה היוצאות מן הלב על נס המתרחש כעת, וממילא השירה נאמרת בטבעיות ובספונטניות (אף שאנו יודעים עליה מראש), ואין בה מקום לברכה.
אנו מחלקים את ההלל לשני חלקים: חלקו לפני הסעודה וחלקו אחריה. המשנה (פסחים קטז ע"ב) מביאה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל עד היכן אומרים לפני הסעודה.
האברבנאל (זבח פסח) מבאר שהחלק הראשון עוסק ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, ולכן הוא צמוד למגיד. לעומת זאת החלק השני עוסק בגאולה העתידית, ולכן הוא נאמר לאחר הסעודה.
בין גאולת מצרים למבצע "שאגת הארי"
אנחנו זוכים לראות ניסים שאבותינו לא ראו. בליל הסדר הזה ההלל שלנו ייאמר בכוונה מיוחדת, מתוך כוונה לשיר ולהודות לא רק על גאולת מצרים אלא גם על גאולתנו. בחסדי ה' זכינו לניסים עצומים במלחמת התקומה. איש לא האמין שנצליח לפגוע אנושות במעצמות שאיימו לחסל את מדינת ישראל. איש לא האמין שנצליח לפגוע אנושות בחיזבאללה, איש לא האמין שצה"ל יצליח לחסל את הצבא הסורי, ואיש לא האמין שנצליח לפגוע אנושות באיראן בתוך 12 ימים, בלי שום חייל שנפגע ובלי שום מטוס שהופל. אלו רק חלק מהניסים שראינו במלחמה. ניסים שאבותינו לא ראו אלפי שנים. ניסים הגדולים אפילו מניסי פורים! וכעת במבצע שאגת הארי: מי היה מאמין שנצליח לחסל את ח'אמינאי ימ"ש עם יועציו הבכירים ולפגוע קשות באיראן?
הניסים הללו מראים את אהבת ה' אלינו. הניסים הללו משקפים את עוצמת החיילים המדהימים שלנו. הניסים הללו מראים על העם הנפלא שלנו.
ח"כ הלוי לחיילים שלא יחגגו את ליל הסדר בבית: "זה יהיה ליל הסדר הכי מהודר שעשיתם"
להודות על הטוב ולזעוק על הקשיים
בסוף ההלל אנו אומרים מחד גיסא "הודו לה' כי טוב", ומאידך גיסא "אנא ה' הושיעה נא". האם הכול טוב, "הודו לה' כי טוב", או שיש קשיים, "אנא ה' הושיעה נא"? יש קשיים ובעיות, מותר ואף צריך לזעוק עליהן. אולם צריך לזכור: רק מי שיודע לומר תודה על מה שקיבל, רק מי שיודע לומר "הודו לה' כי טוב", זכאי לומר "אנא ה' הושיעה נא". אין זו תפילה על העתיד – שני הדברים מתרחשים בו בזמן. חיינו מורכבים מקשיים שונים אך גם מטובה מרובה; צריך רק להתבונן ולראות את הטוב העצום שהקב"ה משפיע עלינו.
כשנאמר הלל השנה נתכוון גם על ניסי מצרים, אבל גם נשיר ונודה על גאולתנו. על הזכות להיות דור של גאולה, על אהבת ה' אלינו, על החיילים ועל העם הנפלא שלנו. נאמר בשמחה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", נזעק על כל מי שנפגעו במלחמה שה' ישלח להם רפואת הנפש ורפואת הגוף, נזעק "אנא ה' הושיעה נא!" על המשך הניצחון ועל שאף אחד בע"ה לא ייפגע, ונסיים שוב בשמחה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!"
