די להיזכר במלחמה דומה אחרת, מלחמת המפרץ הראשונה, שהתנהלה בסך הכול לפני 35 שנה, כדי להבין את גודל התמורה. 

האמריקנים ייסדו אז קואליציה של לא פחות מ-34 מדינות להילחם בשליט עיראק סדאם חוסיין בעקבות פלישתו לכווית, מדינות מכל רחבי כדור הארץ, ובהן אוסטרליה, איחוד האמירויות, איטליה, אפגניסטן, ארגנטינה, בחרין, בנגלדש, בריטניה, דנמרק, קוראה הדרומית, הולנד, הונגריה, הונדורס, טורקייה, יוון, מצרים, מרוקו, נורווגיה, ניז'ר, סנגל, עומאן, ערב הסעודית, סוריה, ספרד, פולין, פורטוגל, פקיסטן, צ'כוסלובקיה, צרפת, קטר וקנדה. 

ישראל, אולי שמתם לב, לא נכללה בהן, לא כי לא רצתה בכך או כי לא הושפעה מהאירועים במפרץ – היא דווקא הושפעה מהם מאוד – אלא כי האמריקנים לא הרשו. זה היה בעיקר עקב החשש האמריקני שמעורבות ישראלית תוביל לפירוק הקואליציה, שכללה מדינות ערביות רבות. ממשל בוש חשש שתגובה צבאית ישראלית או הצטרפותה לכוחות הלוחמים תגרום למדינות ערביות כדוגמת מצרים, סוריה וערב הסעודית לפרוש מהקואליציה בשל סירובן להילחם לצד ישראל נגד מדינה ערבית אחרת. ארצות הברית הפעילה אז לחץ דיפלומטי חסר תקדים על ממשלת ישראל כדי שתימנע מתגובה – וזו נעתרה ובחרה בהבלגה. 39 טילי סקאד נורו לעבר ישראל במלחמה ההיא, אולם ישראל לא הגיבה אף לא בירייה אחת. 

ואם מישהו חושב שההבלגה הזו התקבלה בהערכה אצל האמריקנים – ההפך הגמור הוא הנכון. הניצחון האמריקני במלחמה ההיא וכניעת סדאם חוסיין הביאו לזלזול בוטה של הממשל הוושינגטוני בישראל וביכולותיה. ישראל הצטיירה אז מדינה תלותית הנתונה לחסדי אמריקה הכול יכולה. 

ביותר מ-15,000 גיחות תקיפה עד כה לא אבד אפילו מטוס אחד מאש נ"מ איראנית – נתון חסר תקדים בהיסטוריה של המלחמות

מייד עם סיום המלחמה החלה ארצות הברית להפעיל לחץ כבד על ישראל להצטרף למה שכונה "מהלך מדיני אזורי". הלחץ הגיע לשיאו בעימות סביב הערבויות הכספיות שביקשה ישראל מארצות הברית כדי לקלוט את גלי העלייה מברית המועצות. בוש התנה את מתן הערבויות בהפסקת הבנייה בהתנחלויות ובהתקדמות בתהליך המדיני, וישראל נשברה לבסוף והסכימה. ארצות הברית כפתה למעשה על ישראל השתתפות בוועידת מדריד, שישבו בה לראשונה נציגים מישראל, מסוריה, מלבנון ומשלחת ירדנית-פלשתינית סביב שולחן אחד. 

ועידת מדריד אומנם לא הגיעה לכל החלטה, אבל היא סימנה את תחילת נתיב המשא ומתן המסוכן עם העולם הערבי, נתיב שהוביל את ישראל בעשורים הבאים להידרדרות איומה. אחרי מדריד בא הסכם אוסלו, שהפך את המציאות הביטחונית לבלתי נסבלת וגרר כמעט בהכרח גם את ההתנתקות. אוסלו וההתנתקות גבו מחיר של אלפי חללים יהודים – ולצד זאת גם הוצאת מאות מיליארדי דולרים במסגרת תקציב הביטחון המתנפח – כסף שלמעשה כלל לא היה הכרח לשלם לולא הבחירה במסלול האסוני הזה. זה היה מחיר הפגנת החולשה במלחמה המרוחקת ההיא ב-1991, שאת תוצאותיה אנו עוד סופגים גם כיום. 

ישראל במקום נאט"ו

ומה עכשיו? שמיים וארץ. נאמר את העובדה הפשוטה ועם זאת הבלתי נתפסת – ישראל של שאגת הארי היא לכל הפחות שותפה שווה לארצות הברית במלחמה הזו, אם לא הבכירה והמוצלחת יותר משתי השותפות – ויש בקרב המומחים מי שטוען כך בתוקף. זאת בעוד בעולם הרחב, כולל מדינות ערב והמפרץ שמטווחות ומופצצות בידי איראן, כולל מדינות אירופה, שהאש האיראנית הגיעה גם אל חלק מהחברות באיחוד היבשתי ומבינות היטב את הסכנה האיראנית הישירה כלפיהן – נאלמו דום. במלחמה העכשווית כל המדינות הללו נכנסו לתפקיד שמילאה ישראל במלחמת המפרץ הראשונה – ובמקביל, לא ייאמן, ישראל נכנסה לנעליהן. 

לאורך השנים היו לארצות הברית הגדולה בעלות ברית גדולות בהרבה מישראל ששיתפה פעולה עימן כדי לממש את מטרותיה ברחבי כדור הארץ. די להזכיר בהקשר הזה את נאט"ו – הברית הצפון אטלנטית – גוף הגג הביטחוני של 32 מדינות באירופה ובצפון אמריקה שנוסד כבר ב-1949, כלומר לפני קרוב לשמונים שנה, ובעשורים האחרונים נחשב לברית הצבאית החזקה והמשפיעה בעולם. 

ובכן, סדרת התבטאויות של הצמרת האמריקנית מהשבועות האחרונים מעידה שמשהו יסודי השתנה שם ביחס לנאט"ו – ובאופן הפוך ב-180 מעלות גם ביחס לישראל. טראמפ כינה בשבועות האחרונים את נאט"ו "נמר של נייר", וזעם על השתמטות בעלות הברית המסורתיות מהמאמץ לאבטחת מצרי הורמוז. בציוצים ברשת החברתית שייסד טען טראמפ שארצות הברית מוציאה מאות מיליארדים על בעלות ברית "שאינן עושות דבר בעבורנו" ושמדובר ב"קשר חד-צדדי". אם לא די בכך, טראמפ גם רמז בשבוע האחרון שאם אירופה לא תעמוד לימין ארצות הברית בעימותים במזרח התיכון, ארצות הברית עשויה שלא לכבד בעתיד את סעיף ההגנה ההדדית של נאט"ו. 

לעומת הביקורת על נאט"ו, על ישראל מורעפים בבית הלבן רק שבחים. שר ההגנה האמריקני פיט הגסת' כינה את ישראל "בעלת ברית אמיתית בעלת יכולות", בניגוד לבעלות ברית מסורתיות אחרות אשר "רק מתלוננות". ויקטור דייוויס הנסון, קול בולט במיוחד בימין השמרני האמריקני, כינה את ישראל "הנכס האסטרטגי הגדול ביותר". דו"חות של הממשל האמריקני הראו שישראל היא "נכס המממן את עצמו ברובו", שכן היא חוסכת לארצות הברית פריסת כוחות יבשתית ונושאת מטוסים באזור, פעולה שעלותה נאמדת בעשרות מיליארדי דולרים בשנה. סנאטורים מקורבי טראמפ כדוגמת לינדזי גרהאם ומרשה בלקברן מגדירים את ישראל שוב ושוב "החברה הטובה ביותר" ו"בעלת הברית הגדולה ביותר" של ארצות הברית. 

ואיזו מלחמה מופתית מנהלות שתי השותפות העכשוויות: ביותר מ-15,000 גיחות תקיפה עד כה לא אבד אפילו מטוס אחד מאש נ"מ איראנית – נתון חסר תקדים בהיסטוריה של המלחמות. נכון, כמה מטוסים אמריקניים הופלו בטעות מאש ידידותית ומטוס תובלה אמריקני התרסק, אבל בחיל האוויר הישראלי אפילו זה לא קרה עד כה, ברוך ה'. לא נפקד ממנו טייס. העליונות האווירית של ישראל מוחלטת, ולמעשה היא כיום בעלת שליטה ללא מצרים בשמי המזרח התיכון. לשם השוואה, במבצע מוקד, שפתח את מלחמת ששת הימים ונחשב לאחד המבצעים ההרואיים בתולדות ישראל, הופלו או נפגעו ללא תקנה 46 ממטוסינו, ו-24 מטייסינו נפלו בקרבות. 

כמו בתנ"ך

פוסט בפייסבוק שפרסם בשבוע שעבר כוכב הרשת המצרי חוסאם מוסטפא, שיש לו יותר מ-350,000 עוקבים, זכה 14 שעות בלבד לאחר העלאתו ליותר מ-20,000 סימוני לייק, ומאז עוד המריא הלאה. 

הוא ממחיש את התחושה שמעמדו של עם ישראל בימים אלו איננו דומה לשום דבר שראינו בחיינו ומתקרב לממדים תנ"כיים. תחת הכותרת "הימים המסוכנים ביותר בהיסטוריה של המלחמות מגיעים!" מזהיר מוסטפא ומציין: "בית המקדש בנבואה המקראית לא ייבנה עד שיתקיימו שני תנאים חיוניים. הראשון הוא שבירת קרני האיל המוזכרות בדניאל פרק ח, שהם מפרשים כסמל לפרס – איראן. השני הוא הופעת הפרה האדומה. 

דניאל אולי לא הבין, אבל העולם הערבי, מכל מקום, חושש מאוד שהגיע הרגע הזה. ולא רק הוא

"הדבר המזעזע הוא שהפרה האדומה אכן הופיעה לראשונה לפני כמעט אלפיים שנה. לכן התנאי הראשון התקיים, ורק שבירת קרני האיל נותרה, כלומר שבירת הכוח הצבאי והרוחני של איראן. זה מה שהישות הציונית טוענת שהחלה בשיתוף פעולה עם הימין הנוצרי, במה שנודע כמבצע 'זעם אפי' בפברואר האחרון. כשמסתכלים על הצהרות הפוליטיקאים, מבינים את היקף האידאולוגיה שמניעה אותם". 

דניאל אכן ממשיל את ארבע המלכויות – האימפריות ששלטו בעולם בזמן מן הזמנים – לקרניו של האיל, ובפרקים הללו מבשר שלאחר מכן תרום קרנם של ישראל אל מעל לכל המלכויות האחרות. האם הגענו אל הרגע הזה? "וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן, כִּי לְיָמִים רַבִּים. וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים… וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין". דניאל אולי לא הבין, אבל העולם הערבי, מכל מקום, חושש מאוד שהגיע הרגע הזה. ולא רק הוא. 

למעשה עוד יומיים לפני פתיחת מבצע שאגת הארי קבע מכון המחקר האמריקני Henry Jackson Society במחקר שפורסם בפוקס ניוז וכותרתו "ישראל 2048: תוכנית למעצמה גאופוליטית א-סימטרית", שישראל בדרך להפוך למעצמה בקנה מידה עולמי, וממש לא רק במזרח התיכון. המחקר מציע שינוי יסודי בגישה של ישראל ביחס למערכות ההגנה והטכנולוגיה, בהדגשת הצורך של ישראל להשתלב כגורם מרכזי בשרשראות האספקה העולמיות, במיוחד בתחומי התמחותה: קידום החדשנות הביטחונית בעולם. המחקר קורא לישראל שלא להישאר בעמדה הגנתית בלבד, כנהוג במדינה שאפילו צבאה מכונה "צבא הגנה" בלבד, אלא לחשוב בגדול, וכך להפוך לשחקן מכריע בקנה מידה עולמי, כזה שמסוגל לחזק את מעמדו האסטרטגי.

אחד ממחברי הדו"ח ציין שתפיסת ההגנה הלאומית של הפנטגון מתארת את ישראל "שותפה צבאית אסטרטגית" – מעמד חסר תקדים לישראל, וזאת אגב בעיקר בעקבות הצלחותיה במבצע עם כלביא בקיץ האחרון – שנראה כיום חיוור לעומת הישגי שאגת הארי. "ישראל פשוט אינה יכולה להישאר בעמדה הגנתית גרידא ולהסתגר ולהגיב רק על איומים על גבולותיה", מציינים שם. בהפוך על הפוך, דווקא האמריקנים דוחקים בישראל להבין את ההכרח הישראלי לפתח קווי ייצור מקומיים למערכות צבאיות חיוניות, תחמושת ותשתיות אנרגייה, ולהביא לידי סיום את תלותה ההיסטורית בארצות הברית לטובתה של ישראל וכדי להפחית את הפגיעוּת ללחץ פוליטי חיצוני – בדיוק כזה שגרם לאסון אוסלו ולהתנתקות, כפי שתואר בתחילת הכתבה. המחקר גם מציין – כאמור, עוד קודם לפתיחת שאגת הארי – את חוסר יציבות השותפות האירופיות של ארצות הברית.

שאגת הארי הוא למעשה רק שיא נוסף בדרמה המדהימה, ההיסטורית, שאנחנו רואים לנגד עינינו בשנתיים וחצי האחרונות ומשדרגת את מעמדה של ישראל ללא הכר. בכל תולדות המדינה עד לעידן הנוכחי לא נלחמנו נגד איראן או תימן. ידינו הארוכה מפגיזה כיום יעדים בים הכספי וגם בממלכת החות'ים, 2,500–3,000 קילומטרים מגבולנו. 

די להביט במספר הרוגי האויב מאז שמחת תורה תשפ"ד. על פי דיווחיו שלו מגיע סך כל הרוגיו בחזיתות השונות עד פרוץ שאגת הארי לפני חודש ל-80,000 לערך, וההערכה בישראל היא שבאיראן ובלבנון נוספו החודש יותר מעשרת אלפים שמות לרשימה המתארכת. אם כן, המספר הכולל של חללי האויב במלחמת התקומה הנוכחית הולך ומתקרב למספר הרוגי האויב בכל מלחמות ישראל עד שמחת תורה תשפ"ד, שמוערך ב-100,000. 

הבורסה מזנקת, רק שלנו 

ואי אפשר בלי לדבר על הנס הכלכלי: למרות המורכבות הביטחונית ישראל מורגלת במצבי חירום ומפגינה יכולת ניהול מדינתית יוצאת דופן. באופן שעשוי להישמע מנוגד להיגיון, דווקא מצב המלחמה הקפיץ את הבורסה בתל אביב בחודש האחרון והביא אותה לשיאים של כל הזמנים. הצלחת מערכות ההגנה הישראליות בשאגת הארי מחזקת את הביקוש העולמי לטכנולוגיה ישראלית – בפרט מדינות, לא מעטות בכלל, שגילו לפתע שהן בטווח האש. כי בעולם הרחב שאגת הארי איננו נתפס רק כעימות צבאי אלא כהצהרת כוונות של ישראל – כן, כמעצמה. היכולת להכות בעומק האויב בשמירה על יציבות פנימית ובהעמקת בריתות בין-לאומיות ממקמת את ישראל בשורה הראשונה של המדינות המשפיעות בעולם. מי היה מאמין?

ישראל הטמיעה במבצע הזה טכנולוגיות ששינו את חוקי המשחק הצבאיים. בינה מלאכותית מעורבת עמוקות בניהול המערכה. צה"ל משתמש במערכות המתיכות מידע מודיעיני בזמן אמת ליצירת בנק מטרות דינמי. המערכת מסוגלת לזהות משגרי כטמ"מים וטילים ניידים בתוך שניות מרגע חשיפתם ולכוון אליהם חימוש מדויק באופן אוטונומי למחצה. כבר דובר לא מעט על השימוש הצה"לי בנחילי כטמ"מים קטנים הפועלים בתיאום להטעיית מערכות הגנה אווירית של האויב ולתקיפת תשתיות רגישות – והכול ללא סיכון כוחותינו.

מערכות ההגנה האוויריות של ישראל – מערכת החץ, כיפת ברזל והחידוש העכשווי, מגן אור, המיירט טילים בעזרת לייזר – מאפשרים ליירט חלק גדול מהטילים ולמעשה שומרים על רצף תפקודי של העורף ומניעת שיתוק של המשק. כך נוצר מצב שישראל משנה לדורות את פני המזרח התיכון, וזאת במלחמה בתנאי גן עדן, ודאי לעומת מלחמות ישראל הקודמות. כלומר, הילדים אומנם בבית והאימהות קורסות תחת נטל הניקיונות לפסח בשילוב עם התיאבון המוגבר של הילדים, אבל במקביל מערכות ההגנה הרב-שכבתיות רשמו שיעור יירוט של 96.3% מול מטחי הטילים והכטמ"מים ששוגרו לעבר ישראל. זה כל כך לא מובן מאליו ומעורר קנאה ברחבי העולם. 

מדד החברות הביטחוניות הישראליות בבורסה רשם עלייה ממוצעת של 15.5% מתחילת המבצע, בניגוד למגמה הלא-ממש חיובית בשוקי העולם, ובין השאר בארצות הברית

עוד קודם למבצע העכשווי התברר שבשנתיים וחצי האחרונות, תוך כדי המלחמה המתמשכת, חלה צמיחה מפתיעה בכלכלת ישראל, וזו עמדה ב-2025 על 3.1%, פי שלושה ויותר מקצב הצמיחה הממוצע ברוב מדינות אירופה. התוצר לנפש בישראל הצפוי ב-2026 – 64.3 אלף דולר – עוקף את זה של גרמניה (63.6), של צרפת (51.4) ושל מדינות רבות אחרות למרות תקציב ביטחון אסטרונומי. 

בתום החודש הראשון של מבצע שאגת הארי הנתונים המספריים משקפים זינוק במדדים הכלכליים-ביטחוניים של ישראל, בפרט בייצוא הביטחוני. הצלחת המערכות הישראליות בשדה הקרב ב-2026 הובילה לגל של הזמנות חדשות: נרשמה קפיצה בבקשות לרכישת מערכות הגנה פעילה כמו חץ 3 וקלע דוד מצד מדינות נאט"ו ומדינות המפרץ, שגילו רק כעת את טעמן של אזעקות. מדד החברות הביטחוניות הישראליות בבורסה רשם עלייה ממוצעת של 15.5% מתחילת המבצע, בניגוד למגמה הלא-ממש חיובית בשוקי העולם, ובין השאר בארצות הברית, שותפתנו במלחמה. גם מעמד השקל לעומת הדולר חזק מאוד וחזר לרמתו לפני שלוש שנים, ערב פרוץ המלחמה. 

העננה האיראנית הוסרה

כן, למרות עלויות המבצע הכבדות מאוד, המוערכות ב-15–20 מיליארד שקלים בחודש שחלף, סוכנויות הדירוג שמרו על עמדה יציבה למדי ביחס למדינת היהודים: מודי'ס העלתה את אופק הדירוג של ישראל מ"שלילי" ל"יציב" אגב ציון החוסן המבני של הכלכלה. פיץ' אישרה בתום חודש לפתיחה במבצע שאגת הארי את הדירוג ברמה הגבוהה A בציינה שהכלכלה הישראלית "מגוונת, עמידה ובעלת ערך מוסף גבוה". חלק מהנס הזה, אגב, ניתן להסבר ארצי יותר: האיום האיראני על ישראל היה מעין עננה קודרת שהעיבה על האופק הישראלי עשורים רבים – והנה לפתע נראה שהוא בשלבי הסרה. מכאן האיפוריה בשווקים והצמיחה המרקיעה שחקים נגד כל הסיכויים ובניגוד למגמה במדינות מתקדמות רבות. 

כי בינתיים בשאר העולם המצב לא משהו. בואו ניקח לדוגמה את קטר, האחראית לייצור חמישית מצריכת הגז הטבעי הנוזלי בעולם. בעקבות הפגיעה האיראנית במתקניה בראס לאפן ירד ב-17% כושר ייצוא הגז הטבעי הנוזלי של קטר. הפגיעה יצרה מחסור פיזי מיידי בשווקים, והידיעה שהתיקונים צפויים להימשך שלוש עד חמש שנים הקפיצה את מחירי האנרגייה בעולם. יש מדינות שזה ממש קריטי להן. ועוד לא דיברנו על הפגיעה במתקני הנפט הסעודיים. 

בעקבות ההודעה הקטרית על הפסקת הייצור זינקו מחירי הגז באירופה עד 50% ביום אחד. באסיה זינקו מחירי הגז הטבעי ב-143% מאז תחילת שאגת הארי, וזה מכביד מאוד על כלכלות המזרח הרחוק, התלויות נואשות בגז קטרי. העלייה במחירי הגז מתגלגלת ישירות לעליית מחירי החשמל לצרכנים ולתעשייה בכל העולם. אירופה נמצאת בסיכון גבוה במיוחד, מכיוון שמאגרי הגז שלה היו ברמה נמוכה היסטורית אחרי חורף קשה וכמה שנות מלחמה באוקראינה. מדינות כמו איטליה ובלגייה הן הנפגעות העיקריות.

ואצלנו? עסקים כרגיל. למרות המלחמה זרימת הגז הישראלי למצרים ולירדן נמשכת כסדרה ומבססת את היותה של ישראל ספקית אנרגייה אמינה אפילו תחת אש. מצרים וירדן רחוקות מאוד מלאהוב אותנו, אבל מה לעשות? הן זקוקות לנו נואשות. נוסף על כך הובלת סחורות במסדרון היבשתי מהמפרץ דרך ישראל ומכאן למדינות המערב רשם עלייה בנפח הפעילות בשל סגירת מצרי הורמוז בידי האיראנים, בעוד האפיק הישראלי נותר פתוח.

כבר דובר לא-מעט על מתן הכינוי "מבצעי חילוץ" להחזרת ישראלים ארצה בעת המבצע ולא כמתבקש – לחילוצם משטח האש הבלתי פוסקת בישראל. כלומר, לא רק שהישראלים אינם בורחים מהארץ בעקבות המלחמה, אלא שהשהייה כאן על אף המלחמה הבלתי נגמרת, האזעקות ונפילת הטילים נתפסת בטוחה בהרבה מהשהייה בחו"ל. נוסף על כך גם בעיצומו של המבצע ישראל ממשיכה לקלוט עולים חדשים. למרות המצב הביטחוני נרשמה עלייה של 14% בפתיחת תיקי עלייה מצרפת ומארצות הברית – שמצב היהודים בהן מעורער מאי פעם. 

ומה טוב ממדד האושר כדי להוכיח זאת. ישראל נמצאת גם השנה במקום השמיני והגבוה במדד האושר העולמי, שפורסם בשבוע שעבר. לשם השוואה, מדינה אחרת במלחמה, אוקראינה, נמצאת במקום ה-111 בעולם. זה נתון יוצא דופן ונדיר בעיקר ביחס לצעירים: ישראלים מתחת לגיל 25 מדורגים קבוצת הגיל המאושרת ביותר בישראל ובמקום השלישי בעולם כולו. בארצות הברית, לשם השוואה, שותפתנו למלחמה, מצבם של הצעירים בגיל הזה הידרדר למקום השישים. 

ידו הארוכה – אולי מוטב לומר ערב ליל הסדר זרועו הנטויה – של בורא עולם מביאה לעיתים לתוצאות מדהימות, הופכת מצבים נואשים לנקודות זינוק חלומיות ומַשברים לשיאים של כל הזמנים. דורות רבים של יהודים לא זכו. אנחנו זכינו.