אלה בערך האירועים שבוטלו לי בשל המלחמה: טיסת מסע לפולין עם שני בתי ספר תיכון, טיסה לאנגלייה, טיסה לאירופה, כל אירועי הפורים, אירועי יום האישה ואירועי הפסח.
כשנשים מביעות באוזניי בימים אלה את מצוקת הפרנסה של עסקים רבים כל כך שהושבתו פתאום, אני שואלת אותן: איך תספרו לנכדים של שלכן את סיפור הזמן הזה? האם תספרו על המלחמה ההיסטורית שכולנו חווים או על קשיי הפרנסה שחוויתם בזמן הזה?
והאמת היא שההגדה של פסח, וכמוה גם התיאור של אירועי מצרים בתורה, אינה מתעלמת מהקטנה שבמצוקות: "וירא ה' את עניינו – זו פרישות דרך ארץ", הקב"ה רואה את המרחק שנכפה בימים כל כך לא פשוטים בין איש לאשתו, "ואת עמלנו – אלה הבנים", נכון, ילדים הם שמחה, אבל הם גם טרחה! "ואת לחצנו – זה הדחק", ובעברית סטרס, ועוד יותר בעברית: דוחק בפרנסה. הדברים ה'קטנים' האלה יסופרו בהיסטוריה בדיוק כמו עשר המכות או קריעת ים סוף, מפני שאין דבר כזה סבל קטן!
המהר"ל מפליא בהסבר שלא היינו חושבים עליו: זה לא שאחרים יחשבו שתלונות על פרנסה הן עכשיו קטנות ולא חשובות, אלא שהאדם הדחוק עצמו לא יזכור שתפילה על פרנסה גם בזמן אירועים היסטוריים חשובה כל כך. וכך הוא כותב: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואמרו ז"ל: 'אין נא אלא לשון בקשה, לך ואמור לישראל שאלו ממצרים… שלא יאמר אותו צדיק (אברהם), "ועבדום ועינו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם'".
הקב"ה מתעקש על מה שלא התעקשו עליו בני ישראל עצמם: פרנסה בזמן האירוע ההיסטורי של היציאה ממצרים. למה? מה זה חשוב עכשיו? ומסביר המהר"ל שאולי בעיניכם דאגת פרנסה לעת כזו היא קטנונית, אבל א-לוהים גדול, והוא ידאג בדיוק לזה, לדברים הקטנים: "לפיכך מזכיר ריבית אצל יציאת מצרים (בתורה יש סמיכות בין האיסור להלוות בריבית ובין זכירת יציאת מצרים), כי מיציאת מצרים למדנו השגחת ה' על כל הברואים, שלא עזב אותם לפרטים הקטנים מפני שהוא הא-ל הגדול. ומה שהיו אומרים, כי התחתונים מסולקים מידיעתו, מאחר שהם חלקים קטנים ואין ראוי שתהיה השגחה בפרטים קטנים, לכן כתב יציאת מצרים עם איסור משקולות, כי הוא יתברך משגיח על כל דבר קטן, כי הוא גדול.
"ודבר זה סותר מה שהיו אומרים שאין ה' יתברך חשוב אצלו הדברים הקטנים הפרטיים, ואין לך א-ל גדול כזה!" ואו. השגחה היא לא רק עשר מכות או קריעת ים סוף. ההשגחה תביט בשיקולים שאת שוקלת לפני כל קנייה לחג, גם אם את מתביישת להתעסק ב'קטנות'.
וכמה יפה מסביר את הרעיון הזה בדיוק השפת אמת בדבריו לשבת הגדול: "ומבואר בזוהר, שכל ברכת הפרנסה של השבע תלויה בשבת שלפניה. ואם כן, קודם הפסח שההוצאות מרובות כל כך, משפיעה שבת הגדול על כל ההצטרכות והפרנסה של השנה ומבטיחה לנו התורה שבשבת שקודם הפסח, מכין לנו הקב"ה אוצר פרנסה לכל השנה ו'כל דצריך ייתי ויפסח' ולכן נקרא שבת הגדול, כי שבת זו משפיעה שפע גדול עבור כל הוצאות הפסח".
גם פרשת השבוע, פרשת צו, מדברת על ההרהור הלא-טוב שעולה על ליבנו כשיש לנו חסרון כיס. "הקרבנו יותר מדי בשביל המלחמה הזו", אתם עלולים להרהר כמו האיש שמביא קורבן עולה ואינו מקבל דבר בתמורה. קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף. ככה, בלי בושה.
הנה היא באה, השבת הגדולה בשנה, זו שמלטפת את כאבינו הפרטיים ביותר ולוחשת לנו: אין צער קטן. התקיים בכם הצער של הזמן הזה? הגיע זמן הרכוש הגדול!
