הודעתו של יואב גלנט על פרישה מהחיים הפוליטיים במרץ 2026 מסמנת סוף של פרק שבו דמות אחת גילמה את המעבר הכואב שבין עולם הערכים של הימין לבין ה"קונספציה" של מערכת הביטחון הישנה. גלנט, שהתחיל כהבטחה גדולה למחנה הלאומי, מסיים את דרכו כמי שבשיא המאבק על זהות המדינה, בחר לתפוס צד דווקא מול המחנה ששלח אותו.

ההבטחה שהפכה למחסום

בתחילת דרכו, גלנט נתפס כלוחם ימין ללא חת. כשר הבינוי והשיכון הוא פעל בנחישות לחיזוק ההתיישבות והפריפריה, וכשר חינוך הוא לא היסס להתעמת עם ארגוני שמאל קיצוני כמו "בצלם". הוא היה האיש שדיבר בשפה יהודית גאה – שפה של ציונות, גבורה ואפס סובלנות לפרוגרס. אבל הכל השתנה כשהוא נכנס למשרד הביטחון והפך,  לגורם הכי פרוגרסיבי בממשלה.

ברגע האמת של הרפורמה המשפטית, גלנט בחר לעצור את התיקון שהיה אמור להחזיר את המשילות לעם. במקום להוביל את המערכת, הוא אימץ את הנרטיב של "מדינת המערכת" ותקע מקל בגלגלי הרפורמה בנאום שהבעיר את המדינה. גם במלחמה, למרות הדיבורים על "ניצחון", הוא נתפס כמי שבלם הכרעה ברורה ונצמד לאסטרטגיות ישנות שמנעו מאיתנו להכריע את האויב כפי שקרה רק אחרי עזיבתו.

תחנות בדרך: מלוחם נועז לשר הביטחון

הקריירה הפוליטית של גלנט הייתה רצופה בתפקידי מפתח, שבהם ניסה לשלב בין הניסיון הצבאי לניהול אזרחי. הנה הפירוט המלא של התפקידים שמילא בעשור האחרון:

2015-2019: שר הבינוי והשיכון – גלנט הצטרף לפוליטיקה במפלגת "כולנו" ומונה לשר השיכון. בתקופה זו הוא החיה את פרויקט "שיקום שכונות" ופעל רבות לחיזוק יישובי הפריפריה והנגשת דיור.
2019-2020: שר העלייה והקליטה – לאחר שעבר למפלגת הליכוד, כיהן כשר העלייה והקליטה בתקופה של מערכות בחירות חוזרות, תוך דגש על חיזוק הקשר עם התפוצות.
2020-2021: שר החינוך – בממשלת האחדות הוביל גלנט את מערכת החינוך בזמן משבר הקורונה. הוא נזכר כמי שנלחם נגד כניסת ארגוני שמאל לבתי הספר והגן על כבודם של מוסדות הלימוד באריאל.
2022-2024: שר הביטחון – התפקיד המשמעותי והשנוי במחלוקת ביותר. גלנט כיהן כשר הביטחון ה-22 של ישראל, הוביל את המערכת בתחילת מלחמת "חרבות ברזל", אך סיים את תפקידו לאחר פערי אמון עמוקים עם הדרג המדיני על רקע ניהול המלחמה ועצירת הרפורמה.

מורשת של סימני שאלה

גלנט עוזב כשהוא משאיר אחריו מדינה שעדיין מחפשת את הדרך לנצח באמת. הוא היה לוחם גדול בשדה הקרב, אבל אל מול המערכת המשפטית והקצונה הבכירה, נראה שגם לוחם מהשייטת יכול לאבד את המצפן. הוא בחר לצאת מהזירה כשהוא שומר על האתוס של "החייל המשרת", אבל עבור רבים בימין, הוא ייזכר כמי שמנע מהממשלה לממש את המנדט שקיבלה מהעם.

הפרישה שלו ב-2026 היא סופו של פרק, אבל היא גם תזכורת לחשיבות של נאמנות לערכים מעל לכל מערכת או קונספציה. הימין הדתי-לאומי ממשיך הלאה, עם מבט קדימה להנהגה שלא תחשוש לתקן את מה שצריך ולהכריע את מי שמאיים עלינו.