ז'נבה לבשה הבוקר (חמישי) ארשת פנים מתוחה במיוחד. המלון בעיר, ששימש זירה לסבב השלישי של המגעים בין ארה"ב לאיראן, הפך למוקד של אכזבה דיפלומטית. יועצי הנשיא, סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, נצפו עוזבים את המקום כשהם לא מסתירים את מורת רוחם מהתנאים שהציב שר החוץ האיראני. "הפערים גדולים והמצב לא נראה טוב", סיכמו גורמים המעורבים בשיחות.

הפעם, ממשל טראמפ הגיע לשולחן עם דרישות ברזל שלא משאירות מקום לתמרון איראני. לפי הדיווחים, האמריקאים דורשים את הריסתם המוחלטת של שלושת אתרי הגרעין המרכזיים – פורדו, נתנז ואספהאן – ומסירת כל האורניום המועשר לידי ארה"ב. בניגוד להסכמי העבר, בוושינגטון דורשים שההגבלות יהיו לנצח, ללא "סעיפי שקיעה", תוך שמירה על רמת העשרה אפסית.

חומת הגנה: כוחות אמריקניים בבסיס עובדה

בזמן שהדיפלומטים מנהלים קרבות מילוליים, השטח כבר רותח. נושאת המטוסים "פורד" עזבה את כרתים ועושה את דרכה לנמל חיפה, שם היא צפויה להתייצב כמשקל נגד לאיום האיראני. במקביל, חברת לוויין סינית חשפה תמונות המראות 11 מטוסי F-22 אמריקניים שפרסו השבוע בבסיס עובדה שבדרום הארץ, לצד סוללות פטריוט ומטוסי תדלוק שכבר עושים את דרכם לישראל.

מדובר בריכוז הכוחות האמריקני הגדול ביותר באזור מאז מלחמת עיראק ב-2003. בוושינגטון בוחנים את כל האפשרויות, מתקיפה מוגבלת ועד מבצע רחב, במידה והאיראנים ימשיכו להתבצר בעמדותיהם. גורמים המקורבים לטראמפ אף העריכו כי מבחינה פוליטית, עדיף שישראל תהיה הראשונה לפעול, דבר שיעניק לגיטימציה רחבה יותר למעורבות אמריקנית ישירה.

"העשרה היא זכות ריבונית"

בטהראן מנסים לשדר חוסן, אך הלחץ ניכר. בכיר איראני הבהיר כי הם דוחים לחלוטין את הדרישה לפירוק המתקנים, וטען כי העשרת אורניום היא "זכות ריבונית" של הרפובליקה האסלאמית. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, ניסה להיתלות ב"פסק הלכה" האוסר על נשק גרעיני, אך במערב כבר מזמן לא קונים את ההצהרות הללו, במיוחד כשטילים בליסטיים איראניים ממשיכים לאיים על אירופה ועל בסיסי ארה"ב.

גם בתוך ארה"ב הרוחות סוערות. מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'ק שומר, הזהיר כי האזור ניצב על סף עימות ותקף את הממשל על חוסר שקיפות באסטרטגיה מול איראן. לדבריו, הציבור האמריקני זכאי לדעת מהן התוכניות של הנשיא.

בירושלים עוקבים בדריכות. העובדה שארה"ב דורשת כעת לדון גם בתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן, נתפסת כהישג משמעותי של מדיניות ישראל. כעת, כשהשיחות בז'נבה עלו על שרטון, נראה שהברירה שנותרה לטהראן היא אחת: כניעה מוחלטת לדרישות הברזל, או התמודדות עם עוצמה צבאית חסרת תקדים.