הדרמה סביב קדושת הכותל חוזרת למרכז העיסוק הציבורי, והפעם הלחץ מגיע מכיוון השופטים. השבוע הודיע בג"ץ כי על הממשלה לקדם את "מתווה הכותל" המקורי, זה שנותן דריסת רגל רשמית לרפורמים בלב המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. בזמן שחברי הקואליציה מנסים לבלום את המהלך, ההיסטוריה מלמדת שראש הממשלה נתניהו כבר היה שם לא פעם.
זה התחיל כבר בקדנציה הראשונה שלו, בסוף שנות התשעים. בעקבות עימותים ולחץ של הזרמים הפלורליסטיים, הממשלה הקימה את ועדת נאמן. הוועדה הציעה לראשונה פתרון של חלוקת הכותל: השארת הרחבה המרכזית לאורתודוקסים, והקצאת אזור קשת רובינסון לתפילה שוויונית. זאת הייתה הפעם הראשונה שממשלת ימין הכירה רשמית בתביעות הרפורמים על המקום.
המתווה ששינה את התמונה
בשנת תשע"ו (2016) הגיע השיא. ממשלת נתניהו אישרה את "מתווה הכותל" – הקמת רחבה רשמית ומסודרת בחלק הדרומי, שתזכה לתקציב ממשלתי וניהול משותף של נציגי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים. למרות שהמתווה הוקפא שנה לאחר מכן בגלל לחץ ציבורי כבד, נתניהו הנחה להמשיך ולקדם את העבודות בשטח כדי לשמור על הקשר עם הרפורמים, בניגוד להחלטת ההקפאה.
המצב הנוכחי נוצר בגלל פרצה משפטית ישנה. בתקנות שנקבעו אחרי שחרור ירושלים בתשכ"ז, נכתב שיש לנהוג בכותל לפי "מנהג המקום" לאחר התייעצות עם "נציגי הדתות". למרות שהכוונה המקורית הייתה לרבנות הראשית, בג"ץ פירש את המושג הזה לטובת הרפורמים והכניס אותם כצד רלוונטי לקביעת המנהגים בכותל.
החוק שיעצור את בג"ץ?
כיום, כשהשופטים דוחקים את הממשלה לפינה והפתרון מונח על שולחן הכנסת, נתניהו בולם אותו. ח"כ אבי מעוז הגיש הצעה לתיקון החוק שיסגור את הלקונה שבג"ץ מנצל. במקום הגדרות מעורפלות, החוק יקבע במפורש: ההתנהגות בכותל תהיה רק לפי ההלכה היהודית ועל פי תקנות הרבנות הראשית לישראל.
התיקון הזה אמור להוציא את הרפורמים מהתמונה ולהבהיר שבמקום קדוש אין מקום לפשרות פוליטיות. לכן, המאבק עכשיו הוא לא רק מול בג"ץ, אלא גם מול היכולת של הממשלה לעמוד על הערכים שלה ולא למכור את הכותל בפעם הרביעית.
