זה היה יכול להסתיים אחרת לגמרי. בראיון שפורסם במהלך השבת בחמאס טוענים כי במהלך המלחמה הגיעו לוחמי צה"ל למרחק של מטרים ספורים מהמקום שבו הוחזקו חטופים, אך המחבלים הצליחו להטעות את הכוחות או להבריח את השבויים בדרכים חלופיות ברגע האחרון. לפי דיווח בעיתון "א-שרק אל-אווסט", הארגון השקיע מאמצים אדירים כדי למנוע כל אפשרות לחילוץ, כשהוא מנהל מערך שלם של הסתרות והטעיות.
דירות מסתור ומנהרות תחת ריכוזי כוחות
המשימה להחזקת החטופים הוגדרה בחמאס כעדיפות עליונה, וההנחיות הגיעו ישירות מהדרג הבכיר ביותר. לפי המקורות, החטופים החיים לא נשארו במקום אחד; הם הועברו ללא הפסקה בין מנהרות לדירות מעל פני הקרקע בהתאם למצב הלחימה. באחד המקרים נטען כי חטופים הוחזקו בתוך תשתית תת-קרקעית שעברה בדיוק מתחת לנקודת כינוס של צה"ל, מבלי שהלוחמים מעל ידעו מה קורה כמה מטרים מתחת לרגליהם.
גם לגבי החללים? בחמאס לא לקחו סיכונים. הגופות הוחזקו בקברים בתוך המנהרות, בבתי קברות אזרחיים ובמתחמים של פלגים אחרים שהיו בהם תשתיות מתאימות לשמירה על הגופות לאורך זמן. המטרה הייתה ברורה: לשמור על "קלפי המיקוח" בכל מחיר, גם אם מדובר במאמץ לוגיסטי מורכב תחת אש.
חמאס משתלט על האירוע
אחרי המתקפה בשמחת תורה, בזרוע הצבאית של חמאס הבינו שהם צריכים סדר. הם פתחו בסדרת שיחות עם שאר ארגוני הטרור ברצועה כדי להבין מי מחזיק במי. בהמשך, חלק גדול מהחטופים הועבר מידי הפלגים הקטנים לידי חמאס והג’יהאד האסלאמי, פשוט כי להם היו את המנהרות הכי עמוקות ואת היכולת לשמור עליהם טוב יותר.
אחרי הפסקת האש הראשונה, התיאום הזה רק התהדק. פגישות נערכו בין בכירי הזרוע הצבאית של כל הארגונים כדי לעדכן את הרשימות – מי חי ומי מת. בחמאס התעקשו שהשליטה המלאה בתיק החטופים תישאר אצלם, כשהם נעזרים ביכולות של הג’יהאד האסלאמי כדי למלא את החורים בתוכנית האבטחה שלהם.
