לעלות בקודש – מדרגה אחר מדרגה

פרשת השבוע מלמדת אותנו על המזבח, אבל אפשר גם לראות בזה אזהרה לכל עובד ה'. למה דווקא מי שנוסק לשמיים עלול למצוא את עצמו בשפל התאוות, ואיך משל חיל האוויר מסביר את המאבק הפנימי שלנו

בסוף מתן תורה מובא ציווי על בניית המזבח, ובו אומרת התורה "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שמות כ, כג). בפשט הכתוב המעלות הן מדרגות, ובא הכתוב להזהיר שלא יעלה אדם במדרגות על המזבח, כי יצטרך להרחיב רגליו בדרך עלייתו ועל ידי כך תתגלה ערוותו, אלא יעלה בכבש, ועל ידי כך יעלה באיטיות, עקב בצד גודל, ובכך לא תתגלה ערוותו.

הסכנה שבקפיצה בין מדרגות בעבודת ה'

כאן רמזה לנו התורה יסוד גדול בעבודת ה', כי נודע שעניין המזבח הוא בחינת הדבקות וההתעלות למעלה, שזה עניין אש הקודש המבקשת להתרומם בצימאון הנשמה אל בוראה. והעלייה במדרגות היא בחינת קפיצות, שמדלג ממדרגה למדרגה. ובא הכתוב להזהיר שלא יקפוץ האדם מדרגות בעבודת ה', אלא ילך במתינות ובאיטיות, כי הסכנה הגדולה של מי שקופץ מדרגות הוא בחינת "לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו", היינו שהעלייה המהירה עלולה להביאו לניסיונות ונפילות חלילה בעניינים הנמוכים ביותר שהם ענייני הערווה. כי היצר עלול לתקוף אותו ביותר אם מנסה לקפוץ מדרגות במהירות ואינו עולה במתינות ובאיטיות, עקב בצד גודל.

המאבק הפנימי בין הנשמה לגוף

יש לנו להבין דבר זה, מדוע ההתעלות עלולה לגרום לאדם נפילות חלילה? הרי ראוי היה לומר להפך, כי מי שמתעלה ומתלהב התלהבות קודש מתרחק מהחומריות והתאווה, ומדוע יש כאן סכנה לנפילות חלילה? התשובה לדבר עולה מתוך דברי הרב קוק (אורות התשובה יד, ב), והיא תתבהר בהבנת מהות האדם, שנודע שיש בו בחינת נשמה ובחינת גוף, וכל אחת מהן חזקה ואיתנה בתשוקותיה ורצונותיה. כי הנשמה אינה אלא חלק א-לוה ממעל, וכל חשקה הוא הדבקות העליונה, לשוב לצור מחצבתה ולדבוק בו יתברך שמו באהבה בתענוגים. אך הגוף קורץ מחומר, ולא עוד אלא שאף זוהמת הנחש נגעה בו, ועל כן מתאווה לגסות החיים ולתאוות חומר, ואף יש בו חשק ותאווה לדברים אסורים.

חובת זיכוך הגוף כחלק מעבודת ה'

ונמצא שיש באדם שני צדדים, אחד נוסק למעלה, והשני נמשך למטה. ובוודאי התכלית היא שיהיו משלימים זה את זה ומתחברים יחד להמליך עליהם את ה' יתברך בקדושה. אך דבר זה דורש עבודה מרובה, ועבודה זו איננה התעלמות מהגוף והתרכזות בהתעלות של הנשמה. אלא צריך האדם גם לעבוד על הגוף, בפעולות של זיכוך וטהרה, וכן לתת לו את חלקו הראוי לו במקומו, שהוא מכלל דרכי עבודת ה', שיהיה האדם בריא בגופו. וכן צריך האדם למצוא את הדרך להשרות את הנשמה בגוף, והיינו לחבר בין מושגי הגוף ומושגי הנשמה. כי עלול להיות מצב של נתק, והיינו שהאדם אומנם יתרכז בנשמתו, אך לא ישים לב לחבר אליה את גופו, ולא ישים לב על זיכוך הגוף והזוהמה שמצויה בו, וכן על הכוונת הגוף בדרכים מתוקנים. ואז עלול להיווצר מצב שהזנחת הגוף תהיה לו לרועץ, כי כשיבואו ימים שבהם תתקרר מעט התלהבותו העליונה, אזי עלול הגוף להתפרץ עליו בכל מלא תוקפו ולהפילו למטה מחמת שהזניח את הגוף בעת ההתעלות העליונה.

תיקון הכלים למניעת שבר

לכן יש להבין שלא מספיק שיהיה האדם מתרכז בהתעלות הנשמתית, בהתלהבות קודש, בחוויית דבקות ובעבודת מחשבה עליונה, כי בכל העניינים הללו האדם עסוק בחיזוק אור נשמתו, אך גופו עלול להיוותר למטה. כי הגוף צריך לתיקונו פעולות הנוגעות לגוף, וכן תוכן רוחני המכוון לזיכוך הגוף, שהוא כל פרטי התורה והבירור המוסרי והמידותי, ואילו ענייני הרגש והמחשבה הפנימיים עסוקים בהגברת אורה של הנשמה ובבחינה מסוימת עולים מעל בחינת הגוף. ואף על פי שנמשך קורטוב של אור גם לגוף בעת ההתעלות, מכל מקום דבר זה הוא אור דק, ואינו מספיק בשביל לפעול זיכוך ותיקון וחיזוק אל הגוף.

משל חיל האוויר וחיל הרגלים

אם הגוף יהיה נעזב, והאדם לא יתעסק בתיקונו, הרי שבסופו של דבר עלולה לבוא מזה קלקלה גדולה. כי היות שאנו איננו מלאכים, אנו חוזרים אל חיי הגוף, ובסיום ההתרוממות הרוחנית האדם יורד לעולם, למאכל ומשקה ולמשא ומתן עם הבריות, וכשיבוא וישוב אז אל גופו, ימצא את גופו כולו מוזנח, בלי תיקון והכוונה. כי לא שם לבבו ודעתו על תיקון הגוף ואורחות החיים בתוך העולם הזה, אלא ריכז עצמו רק בהתעלות רוחנית, וממילא נותר הגוף בלי טיפול וזיכוך. הרי הוא כצבא שחיזק את חיל האוויר, אך לא חיזק את חיל הרגלים ושמירת הגבולות בו, ונמצא מותקף בקרקע, ואף שכוחו יפה בשמיים, מכל מקום לפעמים 'המטוסים' אינם יכולים לטוס, וכן אין בכוחם 'לבדוק בחורים ובסדקים', בפרטי החיים, ונמצא מותקף בלי הגנה. יתר על כן, היות שחיזק מאוד את התלהבות קודש, נמצאו כוחותיו הרוחניים מתחזקים, כי ההתעלות הרי היא מגבירה את כוחותיו של האדם, וממילא יתעצמו כוחותיו הרוחניים להיות בחינת אור גדול, ולפעמים עלול הדבר להיות לרועץ, שכן כשיש לאדם כוחות גדולים, אך גופו אינו מזוכך, הם עלולים להפילו נפילה גדולה יותר, שכן הפגמים שבגופו יסלפו את הכוחות הגדולים הללו ועלול האדם ליפול נפילות חס ושלום. כך מבואר בספרים הפנימיים, שכשהכלים אינם מזוככים, ריבוי אור עלול לגרום להם לשבר גדול.

דברי הרב קוק על המלחמה הפנימית

וכך כתב הרב קוק: "לפעמים על ידי מה שמתאמצים להיות מדובק ברוחניות עליונה, מתרוממים כל כחות החיים הרוחניים למעלה, בעולם המחשבה העליונה, והגוף נעזב מן הנשמה, ועל ידי זה מידות הרעות שולטות בו. ואחר כך, כשההסתכלות נגמרת, וכח החיים חוזר לרגילות שלו, מוצאת הנשמה את הגוף שבור בקלקולי תכונותיו. ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאד. ובשביל כך צריכה היא התשובה וחפץ זיכוך המידות להיות קודמת להעלייה ההסתכלותית, ואז מכשירים איזה צד של מגע בין הגוף אל הנשמה גם בהתעלותה העליונה" (אורות התשובה יד, ב).

סיכום: עקב בצד אגודל

אשר על כן צריך האדם לשים לב שהתקדמותו בקדושה תבוא בצורה שלמה, המקיפה את כל כוחותיו של האדם, הן את נשמתו וחיזוקה והן את גופו וזיכוכו. ולא יעלה במעלות על המזבח, שהוא בחינת התלהבות הקודש, בלי שישים לב לזיכוך גופו, ונבין כי העלייה האיטית נועדה למעשה לחבר בין האור ובין הכלי, כי אף שהאור אינו זקוק לזמן בשביל להתעלות, שכן הנשמה נוסקת לשמיים במהירות, אך הגוף צריך את האיטיות המדודה, שמזככת אותו מדרגה אחר מדרגה. ולכן צריך סבלנות גדולה כדי שהגוף יעלה ביחד עם הנשמה. כך התורה באה להורות לנו את הדרך הנכונה והמתוקנת, ללכת עקב בצד גודל, בהדרגה וביציבות. שנזכה לעבוד את ה' בשלמות, ונזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן ואמן!

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך