עומק הכאב והאסון שחווינו כבר מאחורינו, גם ניסי הניסים והנצחונות המדהימים על אויבינו כבר מילאו את ליבנו.
נשאר עוד ניצחון אחד אחרון עליהם ונוכל להיגאל.
דווקא אז, כשנראה שהנה הנה אנחנו כבר שם, והחלום הגדול עומד להתגשם – דווקא אז הסיפור עוצר פתאום.
מישהו עוד עלול לחשוב שהמטרה של הכל היא החופש, היציאה מעבדות, הפסקת הייסורים, המקלט הבטוח. הסיפור חייב לעצור פה ולהזכיר: ההיפך. כל השיעבוד, האסונות, המאמצים והגאולה בעצם נועדו לרגע הזה. כל העולם נברא בשבילו. זה הרגע שבמובן מסויים לא היה צריך להתחיל את התורה אלא ממנו: המצוות שה' אלוקינו מצווה אותנו.
רגע לפני המכה הסופית על האויב, אנחנו מושכים ידינו מעבודה זרה, מקבלים עלינו את מצוות ה' בדם פסח ודם מילה, ורק אז מגיעה מכת בכורות ואנחנו יכולים סוף סוף לצאת ממצרים לירושלים.
שבת שלום!