נפתח בחידה לחובבי החקלאות שבקרבנו. דמיינו לרגע שאתם יוצאים ליום של מסיק זיתים: אילו כלים תידרשו לקחת לשטח כדי לבצע את קטיף הפירות ולשנעם לבית הבד?
כמי שמוסק כבר 18 שנה ברצף, הייתי משוכנע עד היום שאני מכיר את התחום כדי לענות נכונה. הכלים הבסיסיים הם יריעת ניילון, עדיפות לגדולה כמה שיותר, מקלות דקים לחבטת הפרי לארץ, כמה מגרפות מסיק לענפים הקטנים יותר, ערמת שקים, דלי או שניים, וכמובן מים ואוכל בשפע. ובכן, מסתבר שאת המצרך הקריטי ביותר פספסתי, אם נשפוט לפי חשובי הכפרים בבנימין שדחו בצעד חריג את המסיק עקב מחסור חמור בו.
בשבוע שעבר, כמה ימים לאחר התפרעות המונית משולבת של אנרכיסטים ושל ערבים מהכפר דיר אבו משעל במורדות גבעת תדהר שבמערב בנימין, פורסמה בכפר הודעה נוספת לתושבים בעניין המסיק. בהודעה שהועלתה בדף הפייסבוק הרשמי של המועצה קראו ראשי הכפר לתושבים להגיע ביום ראשון הקרוב לאירוע נוסף סמוך לגבעה: "קמפיין סולידריות לחקלאים". בהמשך הדברים צוין בהדגשה כי באירוע עתידים להשתתף "פעילי סולידריות זרים", ומטרתו "חיזוק חוסנם של הפלשתינים באדמותיהם".
בקרב ערביי דיר אבו משעל, שמחזיקים ברקורד עשיר של התפרעויות, נרשמה היענות נלהבת, אלא שעוד בטרם בא השבוע לסיומו משהו השתבש. "פעילי הסולידריות הזרים", או בשמם האמיתי אנרכיסטים זרים פרו-פלשתינים, המשיכו לדלג מגזרה לגזרה ולהבעיר את השטח עד שנמאס לכמה גורמים במחוז ש"י ובאוגדת איו"ש. כעשרה אנרכיסטים נעצרו לאחר שהשתתפו בשורת פרובוקציות סביב המסיק, ולאחר הליך מהיר הם גורשו מהארץ.
מי שגורשו היו אומנם טיפה בים לעומת מאות האנרכיסטים שהציפו את השטח ועדיין נמצאים בישראל גם ברגעים אלו, אולם נראה שהאכיפה הנוקשה שספגו חבריהם יצרה אפקט מרתיע שגרם לחלקם להנמיך פעילות. בכפר נאלצו להודיע בצער לתושבים: "קמפיין הסולידריות שתוכנן בוטל עקב נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתנו". פירות הזית נותרו כמובן על העצים, אבל מה כבר שווה מסיק ללא צלמים ואנרכיסטים.
אירוע המסיק שתוכנן סמוך לחוות צור לבבי בוטל גם הוא ברגע האחרון. את הסיבה לא טרח איש להסתיר: "מחסור במתנדבים זרים עקב נסיבות מיוחדות"
בכפר מזרעה א-שרקיה, השוכן מעל ואדי חרמיה, בלב בנימין, היו בוטים אף יותר. אירוע המסיק שתוכנן סמוך לחוות צור לבבי בוטל גם הוא ברגע האחרון. את הסיבה לא טרח איש להסתיר: "מחסור במתנדבים זרים עקב נסיבות מיוחדות". תהיו בטוחים שערביי הכפר, שמוסקים זיתים משחר ילדותם, לא היו זקוקים לעזרתם של "מתנדבים" אירופאים בעלי ידי משי שאינם יודעים מאיזה צד להחזיק את מגרפת המסיק. הערך המוסף שייחלו לו עד כדי ויתור על ההגעה לשטח היה המצלמות המגמתיות וחשבונות הטוויטר המובילים של הפעילים שונאי ישראל.
טרור המצלמות
שבוע השיא של עונת המסיק המשיך להתנהל בשקט יחסי הודות להאטה בפעילות האנרכיסטים הזרים שהורגשה בשטח, אולם מהר מאוד התברר שהבעיה עדיין נותרה ממשית ונפיצה. כתב ההתיישבות של ישראל היום, יותם דשא, דיווח ביום חמישי: "בצה״ל מזהים ניסיונות של פעילי שמאל לשכנע פלשתינים למסוק במוקדים שלא אושרו לכך, במטרה לעורר חיכוך מכוון בקרבת יישובים וחוות".
גם במועצת בנימין התריעו כבר בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כי במחלקת הביטחון של המועצה התקבלו התרעות על כוונת פעילי שמאל להגיע בסוף השבוע בחסות המסיק למוקדי חיכוך הסמוכים לנקודות ההתיישבות. במועצה הביעו חשש כי בפרובוקציה המתוכננת ינסו פעילי השמאל לגרור לעימותים תושבים וחיילים כדי להשתמש בתיעוד בקמפיין "אלימות המתנחלים". ראש מועצת בנימין ויושב ראש מועצת יש"ע ישראל גנץ הזהיר: "אנחנו מתריעים לפני העימות הבא. אני קורא לכוחות הביטחון לפעול כבר עכשיו, למנוע פרובוקציות ולהגן על התושבים, החוואים והרועים. אל תחכו לתמונות".
ההתרעה נקלטה במערכת הביטחון אך לא יושמה בפועל. כבר בתשע בבוקר יצא לדרך מארב מסיק תקשורתי מתוכנן היטב לפרטי פרטים. בחזית הסתערו עשרות פורעים ערבים רעולי פנים מהכפר אבו פלאח, מאובזרים באלות, ברוגטקות, בזיקוקים ובקלע דוד. אחריהם מיהרו עדת צלמים ועיתונאים זרים פרו-פלשתינים נושאי מצלמה שמוטה לעבר הקרקע, שהתלוו אל ההמון שהעפיל אל נקודת ההתיישבות הסמוכה.
כמה כלי מסיק הובאו לשטח בשביל התפאורה, אך מספר המצלמות והרוגטקות היה כפול ומכופל. איש כמובן לא טרח לתאם כנדרש ולקבל אישור למסיק ממערכת הביטחון. את השלב הזה בפרובוקציה לא היינו יודעים אלמלא צלם של רשת קודס החמאסית ששהה במקום ולא התאפק מלצלם גם את "רגעי הגבורה" הללו של השבאב.
המרחק בין קבוצת ה"מוסקים" רעולי הפנים ובין הגבעה הצטמצם, וכוחות הביטחון לא נראו באופק. כשנראו לפתע בראש הגבעה נערים יהודים שחשו להדוף את המתקפה בעצמם, צהלו הערבים ומיהרו להתמקם בעמדות כדי לוודא שהתושבים היהודים ייכנסו למלכודת הפרוסה כניסה מושלמת.
בתוך שניות ניתן האות. הצלמים הזרים, ובהם צלמת הוושינגטון פוסט ועיתונאי נוסף שהתלווה אליה, עברו לקדמת הבמה, והמצלמות החלו לתקתק ולתעד את המתרחש מלפנים. התמונות המרשיעות נצרבו בזו אחר זו בעדשת המצלמה. צעירים יהודים מיידים אבנים לעבר מוסקים ערבים מבוהלים. בינתיים נורו זיקוקים ואבנים מקלע דוד מתוך ההמון הערבי, אך איש מהצלמים לא טרח לתעד זאת.
עד מהרה הפך האזור לזירת קרב, ונערים יהודים, שבלעו את הפיתיון למרבה הצער, הסתערו קדימה להדוף את הפורעים והפילו לארץ גם את צלמת הוושינגטון פוסט ששהתה ביניהם. כשהגיעו לנקודה כוחות צה"ל ומג"ב, כבר היה מאוחר מדי. התיעודים המגמתיים שסיפרו את הסיפור מאמצעו כבר התפשטו בעולם כבשדה קוצים וגררו שורת תגובות אנטישמיות וקריאה לנקוט סנקציות נגד מדינת ישראל.
כמה כלי מסיק הובאו לשטח בשביל התפאורה, אך מספר המצלמות והרוגטקות היה כפול ומכופל
יממה לאחר מכן, בצהרי השבת, הצליחו ארגוני השמאל הקיצוני לרשום פרובוקציה מוצלחת נוספת שהביאה לשיא את הלחץ הבין-לאומי. באירוע מסיק שיזמו אנרכיסטים ישראלים הגיע ראש עירייה פרו-פלשתיני מצרפת עם גורמים זרים בכירים נוספים לשטח שבין הכפר טייבה ליישוב עפרה. בניגוד לדיפלומטים אחרים שהגיעו לכפר לכל אורך השבוע שלפני כן ותיאמו את הגעתם עם צה"ל מבעוד מועד, בהתאם לנוהל, נמנעו הפעם במכוון הבכירים הזרים מעדכון מקדים כדי להשיג תוצאה מיטבית של חיכוך בשטח. המטרה הושגה.
תושבים יהודים שניסו לסלקם מהמקום תועדו במצלמות מכל עבר, והתיעודים כיכבו במהדורות הראשיות ובשערי העיתונים. כשפרסם ביום שני בערב כתב ההתיישבות של ערוץ 14 אליה אביב כי הדיפלומטים הזרים טרם הגישו תלונה במשטרה על התקיפה שלטענתם התרחשה, חרף הפצרותיה של מערכת הביטחון כי יעשו זאת למען החקירה, זה כבר לא עניין איש. הנרטיב קובע היטב בטורים חריפים בעיתונות, ולמתיישבים לא נותר אלא לנהל מלחמת מאסף חסרת סיכוי.
יונתן פולק מכה שנית
ביום שני מעט אחרי השעה ארבע לפנות בוקר פשטו כוחות גדולים על שתי גבעות ממערב לגוש שילה הסמוכות למקום האירוע שהתרחש בשישי. השופל פתח ציר, השוטרים עטויי הקסדות פרצו פנימה, והבתים נהרסו בתוך דקות.
כשהאיר השחר ומראה הגבעות החרבות נגלה לעיני כול, מיהרו בכפר אבו פלאח לחגוג את הניצחון ולהפיץ את הבשורה. "בזכות אללה וחסדו, מאחז ההתנחלות הוסר. אנו מוסרים מכאן תודה והוקרה לכל מי שתרם והשתתף במאמצים לחסל את קיום המאחז, ולכל מי שמילא תפקיד בהישג זה". עשרה תושבים יהודים נעצרו, וסדר היום התקשורתי המשיך לעסוק בהרחבה ב"מצוקת הכפר, שסובל מאלימות מתנחלים" עמוק לתוך השבוע הנוכחי. התוכנית השטנית פעלה את פעולתה מעל ומעבר, ובקרב ארגוני השמאל לא יכלו שלא לחייך בסיפוק.
ביום שלישי בצהריים, זמן כתיבת שורות אלו, שוב הגיעו האנרכיסטים לשטח. סוס מנצח, כידוע, לא מחליפים, ושם לא ראו סיבה להימנע משחזור ההצלחה המסחררת. היעד שנבחר הפעם: מקום סמוך, בפתחו של עמק שילה. האנרכיסט הוותיק יונתן פולק צעד בחוד, ולצידו הפעיל-צלם אבישי מוהר. מאחוריהם התגודדו צלמים זרים ורעולי פנים ערבים שיידו אבנים לעבר חיילי צה"ל ותושבים יהודים מודאגים שחשו למקום.
ההגעה המהירה של הכוחות הצליחה לבלום במקרה הזה את המארב התקשורתי לפני שזה השיג את מטרתו, אולם תחנוניהם של החיילים לפולק ולחבריו שיעזבו את השטח במקום לקפלם אחר כבוד לניידת המחישו בבירור: הפרובוקציה הבאה היא רק שאלה של זמן.
