מועצת בנימין מחזיקה בתואר מרשים במיוחד: 80,000 תושבים הופכים אותה למועצה האזורית הגדולה בארץ. את ראש מועצת בנימין ומועצת יש"ע ישראל גנץ, המספר לא מפחיד אלא נותן חזון: "תוך שבע שנים נכפיל את המועצה".

ישבתי לשיחה עם גנץ על המהפכה הגדולה בבנימין: "המהפכה היא וודאי כמותית, אבל יותר איכותית", על השינוי בתשתיות: "הכבישים נראו כמו כבישים מזמן הרומאים, לא היו כאן זכויות אזרח בסיסיות". על הסוגיות הבוערות: "כשבאים אנשים לאדמות מדינה, במקום שבו יש תב"ע בתוקף ואמורים לקום בניינים, ובונים שם – אנחנו לא ניתן לזה יד", על העבודה הבינלאומית: "הבנו שמדברים עלינו ואף אחד לא מדבר איתנו", והחזון: "נכפיל את המועצה".

מהפכת התשתיות: מאזרחים סוג ב' לשוויון זכויות מלא

כשביקשתי להבין את המהפכה שעוברת בנימין ויו"ש כולה בשנה-שנתיים האחרונות, גנץ העדיף שלא להסתפק במדדים כמותיים בלבד, אלא להצביע על שינוי תפיסתי ואיכותי עמוק.

פרסום ראשון – בשורה דרמטית לתושבי בנימין: ציר ולרשטיין ייפתח

"אני חושב שהמהפכה היא לא רק כמותית, היא ודאי כמותית, אבל היא יותר איכותית ואני אסביר במה מדובר," אמר לי גנץ. "אני אומר את זה בכמה וקטורים. עד לפני כמה שנים, התושבים ביהודה ושומרון לא היו שווי זכויות. פשוט לא היו שווי זכויות. לא הייתה פה קליטה סלולרית, לא היו פה סיבים אופטיים, לא היו פה שירותי משרד הפנים, לא היו שירותי ביטוח לאומי. הכבישים נראו כמו כבישים מזמן הרומאים, וזכויות שמדינת ישראל מספקת לאזרחיה, זכויות בסיסיות, לא היו כאן".

גנץ הצביע בפניי על כך שהשינוי הנוכחי נשען על מהלכי עומק מדיניים וניהוליים שנעשו בשותפות עם שרי הממשלה, ובהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר התקשורת שלמה קרעי. אחד האתגרים המרכזיים בעבר היה היעדר קליטה סלולרית סדירה, בעיה שנבעה מלקונה משפטית ואכיפתית ייחודית לאזור.

ביהודה ושומרון אף חברה לא דאגה לקליטה

"למה לא הייתה קליטה סלולרית?" הסביר גנץ. "כי בכל מדינת ישראל, במקום שאין כיסוי מספק, החברה חוטפת קנס. ביהודה ושומרון לא היה צו עיצומים, הצו הזה לא היה קיים. אז אף חברה לא דאגה לקליטה, מה אכפת לה? והדבר הזה השתנה פעמיים: קודם כל כשינוי צו העיצומים, והדבר השני שהמדינה התערבה.

בונים פה עכשיו עשרות תרנים וסוגרים את הקליטה. 30 שנה אתה נוסע פה, מתנתק לך הטלפון וזה בסדר, ככה זה החיים פה. אותו דבר סיבים אופטיים. כיום אין כמעט בית בבנימין בלי יכולת לסיבים אופטיים. בקורונה הילדים פה לא יכלו לעשות זום כי לא היה אינטרנט נורמלי. והדבר הזה השתנה".

לצד התקשורת, השינוי ניכר היטב בתחום התכנון והבנייה. בעבר, קידום תוכניות בנייה ביהודה ושומרון נתקל בחסמים בירוקרטיים ומדיניים כבדים, שדרשו אישורים חוזרים ונשנים מדרגי הממשלה.

"בשנתיים האחרונות השתנו הרבה מאוד תהליכי עומק מדיניים שמאפשרים חיים הרבה יותר תקינים," פירט גנץ. "אם פעם כל יחידת דיור ביהודה ושומרון הייתה צריכה בין ארבע לחמש פעמים אישור דרג מדיני, ורק שלוש פעמים בשנה ועדת תכנון עליונה התכנסה, אז עכשיו היא מתכנסת כל שבוע, ולא צריך חמש פעמים אלא פעם או פעמיים. ואף אחד לא מגביל אותך במספר יחידות הדיור. כל תוכנית נבחנת לגופה בצורה מקצועית".

כשהזכרתי לו את הציטוט של ח"כ שמחה רוטמן, לפיו כיום קל יותר לבנות ביהודה ושומרון מאשר בשאר חלקי הארץ, הבהיר לי גנץ את הייחוד של הרשויות המקומיות באזור: "זה נכון חלקית, אבל זה בעיקר בגלל שהרשויות רוצות לבנות. כשאתה מגיש בשאר מדינת ישראל, הרשות היא לא בצד שלך. אנחנו אינטרסנטים, אנחנו עובדים בלבנות, בזה אני בוחן את עצמי. ולכן יש בזה יתרון. בוועדות המחוזיות והתכנוניות זה נהיה הרבה יותר יעיל והרבה יותר קל".

מפת הכבישים החדשה: חיבור רציף ללב המדינה

אחד הנושאים הבוערים ביותר עבור תושבי בנימין, והמשפיעים ביותר על איכות חייהם וביטחונם, הוא מערכת הכבישים. בשנים האחרונות הפך החבל לאתר עבודות נרחב, כשהמטרה היא ליצור עורקי תחבורה מודרניים, מרווחים ובטוחים.

"אין כביש שהוא לא בעבודה – או בתכנון או בביצוע. זה לא רק כביש 60. כביש 446 במערב הופך לארבעה נתיבים. כביש 60 עכשיו בשדרוג, כביש 437 מירושלים לשער בנימין הופך לשלושה נתיבים לכל כיוון. כביש הגישה לנחליאל שופץ ועבר תאורה, כביש מנחליאל לכיוון עטרת סלול ומורחב.

תאורה בכביש 465 לא הייתה שם מעולם, פרויקט של 25 מיליון שקל נגמר. כביש 45, כביש המחצבות, שמחבר משער בנימין לאזור תעשייה עטרות, בביצוע – כביש של 300 מיליון שקל. שיקוע קלנדיה הסתיים, ומתכננים עכשיו כביש ממערב בנימין, מגוש דולב-טלמונים לכיוון כביש 443. כל הכבישים בעבודה", אמר לי גנץ.

הוא הוסיף וציין בפניי את המהפכה הבטיחותית בצמתים: "כשרק נכנסתי לתפקיד לא היה צומת אחד מרומזר בבנימין. היום יש רק אחד שלא מרומזר, וגם הוא נמצא בתוך הפרויקט הבא. אנחנו עובדים כבר על תוכנית החומש הבאה, על מה שעוד לא בוצע – איך הוא יבוצע".

ציר ולרשטיין וציר המעוזים יפתחו

סוגיה כואבת נוספת בתחום התחבורה היא סגירתם של צירים אסטרטגיים בעקבות הסכמי אוסלו, ובהם ציר ולרשטיין וציר המעוזים. סגירת הצירים הללו האריכה בעבר נסיעות קצרות של רבע שעה מדולב לבית אל לכדי נסיעה עיקופית של שעה תמימה.

גנץ חשף לי כאן לראשונה כפי שפרסמנו כי ציר וולרשטיין (כביש 463) מצטרף לציר המעוזים, וכי צה"ל התחיל בעבודות לקראת פתיחתו הרשמית. זהו כביש רוחב אזורי המתחיל בצומת ניל"י במערב, ומסתיים בכביש 466 סמוך לאל-בירה במזרח, ומחבר בין מזרח למערב בנימין. הציר נסגר לתנועת ישראלים באינתיפאדה השנייה, והאריך כאמור את הדרך בין גוש טלמונים לאזור בית אל מרבע שעה לשעה.

"אנחנו עובדים בזה בצורה משמעותית. הצבא צריך להעביר משקל צבאי ולהיערך במרחב בצורה אחרת. זה תהליך – מעבירים בסיסים, מעבירים ציוד. זה עניין של כמה חודשים, זה כבר מתוקצב ונכנס לעבודה. ברגע שהצבא יתמקם במרחב כמו שצריך, אפשר יהיה לאפשר שם תנועה משמעותית מאוד. ההחלטה העקרונית התקבלה, יש עבודה על זה, כולל עבודה משפטית. אני עצמי נסעתי שם כדי לראות ולסכם, אנחנו עובדים בזה כל הזמן", הסביר לי גנץ.

אנחנו נמצאים במהפכה חסרת תקדים, אבל נראה שבנימין נמצאת מאחור, כשרק שני יישובים עלו על הקרקע, כשבבנימין בעיקר הוסדרו יישובים קיימים – מה גורם לפער?

"ההסתכלות היא הפוכה", השיב לי גנץ. "בבנימין, גם כשלא היה אפשר, קמו ובנו יישובים ועכשיו מסדירים אותם. אנחנו תמיד בנינו יישובים חדשים ולא חיכינו לאף אחד, ברוך השם. "בבנימין יש יישובים מזה 40 שנה שלא קיבלו סמל יישוב, כמו אלון ונופי פרת, למרות שהייתה להם תב"ע בתוקף", הוא הסביר לי.

"יישובים שלא קידמו להם תב"ע בגלל כל מיני קושיות ושאלות שאף אחד לא רצה להסדיר. זה פגע בתושבים, כי הם לא יכלו לקבל זכויות נורמליות, אי אפשר היה לבנות גני ילדים, וחברת חשמל לא סיפקה חשמל סדיר. מדינת ישראל שמה אותם שם ולא הסדירה אותם. עכשיו כל היישובים האלה נמצאים בהליך הסדרה".

12 יישובים יקומו בבנימין

מלבד ההסדרה, גנץ מבהיר כי 13 יישובים חדשים אושרו וצפויים לעלות בקרוב ויצטרפו למעוז צור, שכבר עלה על הקרקע, (זמן קצר לאחר הראיון ומצוקי ארץ הצטרף עלה גם הוא לקרקע) בשלב הראשון צפויים לקום בין שלושה לארבעה יישובים חדשים נוספים, בשני אגפים אסטרטגיים של המועצה: בשדרת ההר במערב בנימין, המחברת בין ירושלים למרכז הארץ, מקודמים היישובים נטוף, זבדה ונאות הרים; ובמזרח בנימין, במרחבי הספר השולטים על בקעת הירדן, מקודמים דיה וכנפי שחר. חלק מהנקודות מבוססות על חוות קיימות, וחלקן יוקמו כיישובים חדשים מן היסוד. במקביל, ממשיכה המועצה לקדם את יתר היישובים שאושרו בהחלטת הקבינט, במטרה להשלים את הקמתם בהמשך.

ראש מועצת בנימין הסביר לי כי הייתה סיבה נוספת לדחיית הקמת היישובים, וכי הייתה החלטה משותפת עם הצבא וזרועות ההתיישבות לתעדף את צפון השומרון בגלל החשיבות האסטרטגית של המקום. גנץ הדגיש בפניי שהוא שלם עם ההחלטה הזו. בנוסף, בצפון השומרון היה גם קל יותר, מכיוון שחלק מהיישובים הוקמו על תב"ע שלא בוטלה, כמו גנים, כדים, חומש ושאנור.

האם ממשלת שמאל תוכל לעצור את בניית היישובים?

"עד הבחירות הם יהיו בלתי הפיכים, הם יהיו עובדה מוגמרת בעזרת השם. לכולם יש גרעינים ועבודות בשטח, עובדים שם טרקטורים ובאגרים". את המהלך כולו מלווה חזון דמוגרפי שאפתני שהציב גנץ למועצה: "היעד שלי בעזרת השם הוא להכפיל את בנימין בתוך שבע שנים. זו לא סיסמה, זו תוכנית עבודה. מצב התשתיות והשטח פותח הזדמנויות לקהלים חדשים. אנשים שבעבר לא היו מגיעים, רואים כיום כביש של שלושה נתיבים והגעה מהירה, ואומרים: 'אוקיי, עכשיו נעבור ונשים יד'".

"ההתיישבות היא לא מקום לאנרכיה"

סוגיה מורכבת שצפה מעת לעת נוגעת ליחסים שבין הרשויות המקומיות והממוסדות לבין נקודות התיישבות בלתי מוסדרות וגבעות. בחלק מהמקרים גבעה לא חוקית שנמצאת לצד יישוב קיים, ממוקמת בתוך תב"ע של היישוב, או במקומות אליהם הוא יכול להתרחב, וכשהמועצה רוצה להרחיב את היישוב, היא נתקלת בהתנגדות מטעם תושבי הגבעה, כשבמקרים חריגים כמו בגבעת צור משגבי בגוש עציון זה מגיע לפינוי כואב שאף אחד מהצדדים לא רוצה בו.

"אני עובד מול הרבה מאוד חוות והתיישבות לא מוסדרת," אמר לי גנץ. "ככלל, ככל שההתיישבות היא אידיאולוגית ואנשים מבינים שהקרקע היא של מדינת ישראל ובאו לעשות טוב, ברוך השם מצליחים לסייע לכולם שלא יצאו נפסדים. אדם שתרם, צריך לעזור לו ולסייע לו לעבור למקום אחר, או לתת לו אפשרות להישאר באותו מקום. ברור שיש לו זכות ראשונים. יחד עם זה, ההתיישבות היא לא מקום לאנרכיה, וזה לא שכל אחד עושה מה שהוא רוצה ואומר 'עכשיו תפתרו את הבעיה'".

גנץ התייחס בפניי באופן ספציפי למקרים שבהם נבנים מבנים על אדמות מדינה מתוכננות: "כשבאים אנשים לאדמות מדינה, במקום שבו יש תב"ע בתוקף ואמורים לקום בניינים, ובונים שם – אנחנו לא ניתן לזה יד. אם צריך להרוס, אנחנו גם נהרוס, כי זה לא מקום לאנרכיה. אדם שבא לפני חמש שנים, ידע שיש תב"ע בתוקף, קיבל צו הפסקת עבודה ואמר 'אני אידיאולוג' – סליחה, זו לא אידיאולוגיה, לזה קוראים נדל"ן. אידיאולוגיה זה לא לנהוג בעבריינות ולבנות בית על תוכנית בנייה מאושרת של המדינה. אנחנו מכירים ומעריכים את מי שמיישב את ההתיישבות הצעירה בצורה ישרת דרך, אבל לא נקבל אנרכיה".

האתגר המדיני: ביטול תפיסת אוסלו והתחלת בנייה בשטחי -A ו-B

בתקופה האחרונה, בעקבות ההתרחבות האדירה בשטחי C, אישי ציבור רבים קוראים לעלות שלב, לבטל את הסכמי אוסלו ולבנות גם בשטחי A ו-B. גנץ, בתפקידו כיו"ר מועצת יש"ע, הצטרף גם הוא לקריאה לפני מספר שבועות. "דעתי בזה מאוד ברורה, אני אומר אותה בפומבי, לראש הממשלה ולשר הביטחון," הצהיר בפניי גנץ. "אני חושב שהשליטה במרחבים הפתוחים ב-A ו-B היא הכרחית לביטחון מדינת ישראל. בסוף, A ו-B הם השטחים השולטים על כל שפלת החוף."

ביקשתי ממנו להתייחס לשתי סטיגמות רווחות על ההתיישבות ב"שטחי אוסלו". "יש שתי משוואות שרחוקות מהאמת: אחת, שמי שבא ל-A ו-B בא להיות אלים – וזה פשוט לא נכון. הדבר השני, ששטחי A ו-B מיושבים כולם על ידי ערבים – וגם זה לא נכון, רוב השטחים שם הם שטחים פתוחים".

הוא הסביר לי מדוע אי אפשר להסתפק בשטחי C: "מי שמסתכל רק על שטח C מסכן את מדינת ישראל. רובו המוחלט של שטח C מורכב מאזורים ספציפיים: יש 200,000 דונם בתוך ים המלח, יש 200,000 דונם מאחורי גדר המערכת בבקעה, ויש 600,000 דונם במדבר יהודה בשטח מצוקי שאף אחד לא גר בו. אז אומרים ששטח C הוא 60% מהשטח, אבל חלקו הגדול הוא לא בר-יישוב.

"לעומת זאת, כל השטחים ששולטים גיאוגרפית על מדינת ישראל נשלטים מ-A ו-B. מדינת ישראל חייבת להיפטר מהדבר הזה שנקרא הסכמי אוסלו. דרך אגב, אנחנו היחידים ששומרים עליהם, הרי הערבים בונים באופן בלתי חוקי. את הצביעות הזאת צריך לעצור, ולבנות חוות ונוכחות ישראלית בשטחים הפתוחים ב-A ו-B, כי זה הדבר היחיד שמייצר ביטחון", הוא הדגיש.

בנימין היא המועצה הגדולה ביותר בישראל מבחינת מספר תושבים. האם אין צורך לפצל את המועצה כדי לנהל אותה בצורה יותר טובה?

"בעיניי, זה הכול שאלה של ניהול," אמר גנץ. "בירושלים יש מיליון תושבים, עם אוכלוסיות מגוונות, ואף אחד לא חולם לפצל אותה. ראשי הערים החזקים ביותר בישראל הם ראשי הערים של ירושלים ותל אביב, כי הם מייצגים הרבה מאוד תושבים. ככל שאתה מועצה גדולה יותר, אתה עוצמתי יותר. רואים כמה שרים וראש הממשלה מגיעים לפה. זה נותן כוח ויכולות תכנון וביצוע של מכונה מיומנת. מדינת ישראל הולכת כיום במגמה של איחוד רשויות, כי רשות קטנה מתקשה לשרוד".

"מדברים עלינו ואף אחד לא מדבר איתנו"

גנץ, יחד עם עמיתו ראש מועצת שומרון יוסי דגן, לא מסתפקים בניהול שתי המועצות המורכבות אלא עוסקים רבות בפעילות דיפלומטית ברחבי העולם עבור מדינת ישראל וההתיישבות ביו"ש.

"לי האסימון נפל ב-2020, כשטראמפ השיק את 'תוכנית המאה'. טסנו לבית הלבן והבנו שמדברים עלינו ואף אחד לא מדבר איתנו או מייצג אותנו נאמנה", הסביר לי גנץ. "מאז התחלנו לפעול. הרבה מההישגים שאנחנו רואים כיום נובעים מהיכולת לתת מעטפת בינלאומית רחבה. יש כיום קמפיינים ממומנים בכסף זר שמנסים ליצור טריז ולפגוע בהתיישבות. אם לא נעסוק בדיפלומטיה ולא נגיב, נפסיד. אנחנו עובדים בזה יחד עם שותפים נוספים, כמו יוסי דגן, ורואים תוצאות משמעותיות".

לסיום, שאלתי את ישראל גנץ איך הוא רואה את בנימין בעוד עשור. הוא לא התמקד רק במספר התושבים הצפוי, אלא באופיו של החבל ובמקומו במרכז העשייה הלאומית. "מספרית, בעזרת השם, בנימין בעוד שבע-שמונה שנים תכפיל את עצמה, אבל זה לא מספיק," סיכם גנץ. "בנימין תיראה אחרת. היא תהיה פתוחה להרבה יותר קהלים ותהפוך לקונסנזוס רחב. התשתיות יהיו ברמה גבוהה בהרבה, עם מענה מלא של בריאות, מסחר, תעסוקה ופנאי. בנימין הופכת להיות מעצמה שהיא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".